Une gravure fantastique / Charles Baudelaire

Ce spectre singulier n'a pour toute toilette,

Grotesquement campé sur son front de squelette,

Qu'un diadème affreux sentant le carnaval.

Sans éperons, sans fouet, il essouffle un cheval,

Fantôme comme lui, rosse apocalyptique,

Qui bave des naseaux comme un épileptique.

Au travers de l'espace ils s'enfoncent tous deux,

Et foulent l'infini d'un sabot hasardeux.

Le cavalier promène un sabre qui flamboie

Sur les foules sans nom que sa monture broie,

Et parcourt, comme un prince inspectant sa maison,

Le cimetière immense et froid, sans horizon,

Où gisent, aux lueurs d'un soleil blanc et terne,

Les peuples de l'histoire ancienne et moderne.

בְּעֵרוּמָהּ דְּמוּת רְפָאִים, זָרָה וּמוּזָרָה;

נִלְעֶגֶת הִיא, וְעַל רֹאשׁ שִׂלְדָּהּ נוֹשֵׁאת הִיא עֲטָרָה;

לְתַהֲלוּכַת הַקַּרְנָבַל פּוֹרֶצֶת וְהוֹרֶסֶת,

תַּסְעִיר הִיא סוּס בְּמוֹ-יָדָהּ, לְלֹא רִתְמָה וָרֶסֶן.

וְגַם הַסּוּס הָזוּי, מֵעַרְפִלֵּי עָתִיד הוּא; וְלוֹ פֶּה

אֲשֶׁר מַזֶּה בְּלִי הֶרֶף קֶצֶף כְּשֶׁל אָדָם נִכְפֶּה;

הַזּוּג הַדִּמְיוֹנִי הַזֶּה חוֹצֶה חָלָל בִּיעַף,

בְּעוֹד הַסּוּס רוֹמֵס אֶת הָאֵין-סוֹף בְּפַרְסוֹתָיו;

וְהַפָּרָשׁ מְנוֹפֵף חַרְבּוֹ, שֶׁאֵשׁ הִיא אֲפוּפָה;

דּוֹרֵס אֶת הֶהָמוֹן הָאַלְמוֹנִי שֶׁבָּא אֶל הַמּוֹפָע

נוֹהֵג כְּבֶן-מְלָכִים שֶׁבָָּא לִסְקֹר אֶת קִנְיָנָיו.

צְבַא-מַצֵבוֹת עַד קַו הָאֹפֶק. עַם גָּדוֹל וָרָב

טָמוּן תַּחְתָּיו בַּהֲמוֹנָיו. עוֹמְדִים בָּאוֹר הַקַּר

קִבְרֵי עַמִּים בְּנֵי הַהֹוֶה, לֹא רַק בְּנֵי הֶעָבָר.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר