Tu mettrais l'univers entier dans ta ruelle / Charles Baudelaire

Tu mettrais l'univers entier dans ta ruelle

Charles Baudelaire


Tu mettrais l'univers entier dans ta ruelle,

Femme impure! L'ennui rend ton âme cruelle.

Pour exercer tes dents à ce jeu singulier,

Il te faut chaque jour un coeur au râtelier.

Tes yeux, illuminés ainsi que des boutiques

Et des ifs flamboyants dans les fêtes publiques,

Usent insolemment d'un pouvoir emprunté,

Sans connaître jamais la loi de leur beauté.

Machine aveugle et sourde, en cruautés féconde!

Salutaire instrument, buveur du sang du monde,

Comment n'as-tu pas honte et comment n'as-tu pas

Devant tous les miroirs vu pâlir tes appas?

La grandeur de ce mal où tu te crois savante

Ne t'a donc jamais fait reculer d'épouvante,

Quand la nature, grande en ses desseins cachés

De toi se sert, ô femme, ô reine des péchés,

— De toi, vil animal, — pour pétrir un génie?

Ô fangeuse grandeur! sublime ignominie!


לכל דיכפין / שארל בודלר


לְכָל דִּיכְפִין אַתְּ מַצִּיעָה יְצוּעַ לְמִשְׁכָּב

אִשָּׁה טְמֵאָה וְאַכְְזָרִית גְּדוּשַׁת מַק וְרָקָב

לְשֵׁם שְׁמִירַת נִיבַיִךְ וְתִרְגּוּל מַלְתָּעוֹתַיִךְ

הַחְזִיקִי לֵב חָדָשׁ כָּל יוֹם בֵּין לִסְתּוֹתַיִךְ

עֵינַיִךְ מַבְהִיקוֹת כְּמוֹ חַלּוֹנוֹת הָרָאֲוָה

כְּפַנָּסִים בִּמְחוֹלוֹת הָעָם בְּשִׂיא הַתַּאֲוָה.

תָּדִיר עוֹשׂוֹת שִׁמּוּשׁ בְּכֹחוֹת שְׁאוּלִים

וּבְחֻצְפָּה מְזַלְזְלוֹת בַּחֹק וּבַכְּלָלִים.


הוֹ, מַנְגָּנוֹן פּוֹרֶה רוֹשׁ-לַעֲנָה, חֵרֵשׁ-אִלֵּם,

בַּעֲמָדְךָ חֲסַר בּוּשָׁה מוּל הָרְאִי הֵן תִּתְעַלֵּם

שֶׁקִּסְמְךָ הַמְּפֻקְפָּק דֵּהֶה, הוֹלֵךְ וְנֶעְלָם

אַתָּה מַכְשִׁיר מוֹעִיל, אַךְ גַּם מוֹצֵץ דַּם הָעוֹלָם.

וְאַתְּ, הָאִם בַּהֲבִינֵךְ אֶת כָּל עָצְמַת הָרֶשַׁע

תּוֹסִיפִי לְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵּך הַנְּלוֹזָה בְּלִי רֶתַע?

דְּעִי, הַבְּרִיאָה בִּשְׁלַל תַּחְבּוּלוֹתֶיהָ הַסְּמוּיוֹת

בָּחֲרָה בָּךְ, בְּהֵמָה, מַלְכַּת הַחֵטְא לִהְיוֹת.

בָּךְ הִשְׁתַּמְּשָׁה כִּבְדֶגֶם, לָהּ אַךְ מָשָׁל הָיִית

שֶׁל רוֹמְמוּת הָרֶפֶשׁ, הַחֶרְפָּה הָאֱלֹהִית.


תרגום : זיוה שמיר





פוסטים קשורים

הצג הכול

Les Aveugles Charles Baudelaire Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux! Pareils aux mannequins; vaguement ridicules; Terribles, singuliers comme les somnambules; Dardant on ne sait où leurs

Châtiment de l'Orgueil Charles Baudelaire En ces temps merveilleux où la Théologie Fleurit avec le plus de sève et d'énergie, On raconte qu'un jour un docteur des plus grands, — Après avoir forcé les