Sur les débuts d'Amina Boschetti Au Théâtre de la Monnaie à Bruxelles / Charles Baudelaire

Amina bondit, — fuit, — puis voltige et sourit;

Le Welche dit: «Tout ça, pour moi, c'est du prâcrit;

Je ne connais, en fait de nymphes bocagères,

Que celle de Montagne-aux-Herbes-potagères.»

Du bout de son pied fin et de son oeil qui rit,

Amina verse à flots le délire et l'esprit;

Le Welche dit: «Fuyez, délices mensongères!

Mon épouse n'a pas ces allures légères.»

Vous ignorez, sylphide au jarret triomphant,

Qui voulez enseigner la valse à l'éléphant,

Au hibou la gaieté, le rire à la cigogne,

Que sur la grâce en feu le Welche dit: «Haro!»

Et que, le doux Bacchus lui versant du bourgogne,

Le monstre répondrait: «J'aime mieux le faro!»

אָמִינָה בְּסִחְרוּר.... בְּרָאשׁ מָרְכָּן... חִיּוּךְ מָפְתָּע.

יֹאמַר הַבֶּלְגִּי: "זוֹ סְתָם הַצָּגָה, בְּדוּתָא;

נִימְפוֹת הַיַּעַר? לִי יְדוּעוֹת רַק אֵלֶּה הָרִיבוֹת

שֶׁבִּבְּרִיסֶל בִּרְחוֹב 'עִשְׂבֵּי חֻרְשַׁת-הָהָר' מִסְתּוֹבְבוֹת".

מִכַּף רַגְלָהּ עַד זִיק עֵינֶיהָ הַשּׁוֹבָב

אָמִינָה מְפִיצָה חֲלוֹם וְקֶסֶם רַב.

יֹאמַר הַבֶּלְגִּי: "דַּי, לוּ נָסוּ הַכְּזָבִים!

לִי פִּתּוּיֶיהָ שֶׁל רָעֲיָתִי יוֹתֵר טוֹבִים".

הֵן תִּתְעַלֵּם מִיַּעֲלוֹת הַחֵן שֶׁבַּיָּרִיד,

הַמְּבַקְּשׁוֹת מוּל צְחוֹק הַתַּגָּרִים פִּיל לְהַרְקִיד,

בַּחֲסִידָה וּבְיַנְשׁוּף לָצֶקֶת צַהַל וְשִׂמְחָה.

יִלְעַג הַבֶּלְגִּי, וְיוֹסִיף "אֲבוֹי" בְּטוֹן אֶלֶגִי;

וּבַּכְּחוּס בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ אַגַּב מְזִיגַת שֵׁכָר

יָפְתַּע לִכְשֶׁיִּשְׁמַע אוֹתוֹ בּוֹחֵר בְּ"בִּירָה בֶּלְגִּית".

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר