Spleen
Charles Baudelaire
Pluviôse, irrité contre la ville entière,
De son urne à grands flots verse un froid ténébreux
Aux pâles habitants du voisin cimetière
Et la mortalité sur les faubourgs brumeux
Mon chat sur le carreau cherchant une litière
Agite sans repos son corps maigre et galeux;
L'âme d'un vieux poète erre dans la gouttière
Avec la triste voix d'un fantôme frileux.
Le bourdon se lamente, et la bûche enfumée
Accompagne en fausset la pendule enrhumée
Cependant qu'en un jeu plein de sales parfums,
Héritage fatal d'une vieille hydropique,
Le beau valet de coeur et la dame de pique
Causent sinistrement de leurs amours défunts.
ספלין / שארל בודלר
עֲלֵי עִיר וּמְלוֹאָהּ טֵבֵת מַזְעִים פָּנִים
וְנַחְשׁוֹלָיו אֶת מֵימֵיהֶם בְּקֹר קוֹדֵר יִשְׁפֹּכוּ
עַל חִוְרוֹנוֹ שֶׁל קְהַל טְמוּנֵי עָפָר, שְׁכֵנִים,
וּשְׁנַת עוֹלָם עַל צִלְלֵי פַרְוָר יִנְסֹךְ הוּא.
וַחֲתוּלִי הַתָּר מִרְפָּד לְגוּף רָזֶה,
מֻכֵּה גָרָב וּמְזֹהָם, נָע בְּלִי מָנוֹחַ.
נִשְׁמַת פַּיְטָן נוֹשָׁן תּוֹעָה בְּתוֹךְ מַרְזֵב
קוֹלָהּ קוֹל רְפָאִים נוּגֶה בָּרוּחַ.
פַּעֲמוֹנִים מְקוֹנְנִים, קְנֵה סוּף עָשֵׁן
וְקוֹל דַּקִּיק שֶׁל אוֹרְלוֹגִין שֶׁהִצְטַנֵּן
בָּרֶקַע מִשְׂחָקִים, וּבָאְשָׁה יָרִיחוּ.
נַחְלַת זְקֵנָה, מֵימִי גּוּפָהּ, חוֹלֶה,
מִן הַקְּלָפִים נָסִיךְ-לֵב וּמַלְכָּה-עָלֶה
בִּדְמִי אֵימָה עַל אֲהָבוֹת מֵתוֹת יָשִׂיחוּ.
תרגום: זיוה שמיר