Semper eadem / Charles Baudelaire

«D'où vous vient, disiez-vous, cette tristesse étrange,

Montant comme la mer sur le roc noir et nu?»

— Quand notre coeur a fait une fois sa vendange

Vivre est un mal. C'est un secret de tous connu,

Une douleur très simple et non mystérieuse

Et, comme votre joie, éclatante pour tous.

Cessez donc de chercher, ô belle curieuse!

Et, bien que votre voix soit douce, taisez-vous!

Taisez-vous, ignorante! âme toujours ravie!

Bouche au rire enfantin! Plus encor que la Vie,

La Mort nous tient souvent par des liens subtils.

Laissez, laissez mon coeur s'enivrer d'un mensonge,

Plonger dans vos beaux yeux comme dans un beau songe

Et sommeiller longtemps à l'ombre de vos cils!

שָׁאַלְתְּ: אֵיכָה יָרַד עָלַי יָגוֹן שֶׁאֶת לִבִּי עָכַר,

שֶׁאֶת צוּקֵי הַיָּם בְּעֶרְיָתָם הֵצִיף הוּא כְּגַלִּים;

בָּרִי, עֵת לְבָבְךָ לָכוּד בְּלֶקֶט יְבוּלִים

לֹא טוֹב לִחְיוֹת, וְזֹאת יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד.

כְּאֵב פָּשׁוּט וּכְלָל לֹא מִסְתּוֹרִי

כָּל אִישׁ רוֹאֵהוּ, כְּמוֹ אֶת רֹן-גִּילֵךְ;

אַל תְּחַפְּשִׂי רָזֵי-רָזִים, אַל תַּחְקְרִי,

שִׁמְרִי עַל שְׁתִיקָתֵךְ, גַּם כְּשֶׁעָרֵב קוֹלֵךְ.

שִׁתְקִי, בּוּרָה, אֶת חִיּוּכֵךְ הַיַּלְדּוּתִי חַיְּכִי;

מִנְעִי קוֹלֵךְ מֵעֲלִיצוּת. הַמָּוֶת, וְלֹא הַחַיִּים,

הוּא שֶׁיִּקְשֹׁר אוֹתָנוּ בְּאַלְפֵי נִימִים.

הָנִיחִי לְלִבִּי שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר מִשֶּׁקֶר וְכָזָב

וְשֶׁיִּצְלֹל לְתוֹךְ עֵינַיִךְ כְּאֶל חֲלוֹם-אַכְזָב,

וּבְצֵל שְׁמוּרוֹת עֵינַיִךְ נִשְׂתָּרֵעַ וְנִרְבַּץ מְנֻמְנָמִים.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר