Que diras-tu ce soir, pauvre âme solitaire / Charles Baudelair

Que diras-tu ce soir, pauvre âme solitaire,

Que diras-tu, mon coeur, coeur autrefois flétri,

À la très belle, à la très bonne, à la très chère,

Dont le regard divin t'a soudain refleuri?

— Nous mettrons notre orgueil à chanter ses louanges:

Rien ne vaut la douceur de son autorité

Sa chair spirituelle a le parfum des Anges

Et son oeil nous revêt d'un habit de clarté.

Que ce soit dans la nuit et dans la solitude

Que ce soit dans la rue et dans la multitude

Son fantôme dans l'air danse comme un flambeau.

Parfois il parle et dit: «Je suis belle, et j'ordonne

Que pour l'amour de moi vous n'aimiez que le Beau;

Je suis l'Ange gardien, la Muse et la Madone.»

הֶָעֶֶרֶב מַה תַּגִּידִי לִי, נַפְשִׁי הַבּוֹדְדָה?

וּמַה תֹּאמַר אַתָּה, שֶׁנָּס לֵחוֹ, הַלֵּב –

עַל זוֹ הַיְּקָרָה, טוֹבַת הַלֵּב, הַחֲמוּדָה,

שֶׁמַּבָּטָהּ הֶחְיָה אוֹתְךָ כְּפֶרַח מְלַבְלֵב?

אֲנַחְנוּ בְּגָאוֹן נִבְחַר לָשִׁיר שְׁבָחֶיהָ

דָּבָר לֹא יִשְׁתַּוֶּה לְמֶתֶק מַלְכוּתָהּ,

בְּשָׂרָה בָּשׂוּם וְרוּחָנִי כְּמַלְאֲכֶיהָ

וְאִם תִּתֵּן בָּנוּ מַבָּט נַפְשֵׁנוּ אוֹר עוֹטָה.

אִם בְּשִׂיא הַבְּדִידוּת, בְּלֶב לֵיל-אֲפֵלָה

אִם בָּרְחוֹב הַמְּהַמֶּה בַּהֲמוּלָה גְּדוֹלָה,

יִרְקּד צִלָּהּ כַּאֲבוּקָה בְּלַהֲבוֹת אִשָּׁהּ.

עִתִּים תֹּאמַר: מִמְּרוֹם יָפְיִי אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ צַו

שֶׁלְּיָפְיִי בִּלְבַד תִּסְגֹּד, וְכָךְ אוֹתִי תֹּאהַב;

אֲנִי לְךָ מַלְאַךְ-מֵגֵן, בַּת-שִׁיר וְאֵם קְדוֹשָׁה.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר