Obsession / Charles Baudelaire

Grands bois, vous m'effrayez comme des cathédrales;

Vous hurlez comme l'orgue; et dans nos coeurs maudits,

Chambres d'éternel deuil où vibrent de vieux râles,

Répondent les échos de vos De profundis.

Je te hais, Océan! tes bonds et tes tumultes,

Mon esprit les retrouve en lui; ce rire amer

De l'homme vaincu, plein de sanglots et d'insultes,

Je l'entends dans le rire énorme de la mer

Comme tu me plairais, ô nuit! sans ces étoiles

Dont la lumière parle un langage connu!

Car je cherche le vide, et le noir, et le nu!

Mais les ténèbres sont elles-mêmes des toiles

Où vivent, jaillissant de mon oeil par milliers,

Des êtres disparus aux regards familiers.

הַיְּעָרוֹת! אֲנִי יָרֵא אֶתְכֶם כְּמוֹ אֶת הַקָּתֶדְרָלוֹת,

בְּלִבֵּנוּ הָאָרוּר כְּהֶמְיַת עוּגָב שׁוֹקְעִים.

קוֹלוֹתֵיכֶם כִּבְאוּלָמוֹת שֶׁבָּם לָעַד עוֹלוֹת

זְמִירוֹת וְגַם הֵדֵי תְּפִלּוֹת שֶׁ"מִּמַּעֲמַקִּים".

אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתְךָ אוֹקְיָנוּס בְּשׂוֹא גַּלֶּיךָ.

אֵינִי רוֹאֶה בְּךָ אֶלָּא בְּדִיחָה מָרָה;

קוֹל שֶׁל אָדָם מֻבָס, כֻּלּוֹ יְלֵל וָפֶגַע

אֲנִי שׁוֹמֵעַ בִּצְחוֹקָהּ הָרָם שֶׁל הַסְּעָרָה.

אֵיךְ אוֹהֲבְךָ הַלַּיְלָה? בְּלִי כּוֹכָב.

לָאוֹר לָשׁוֹן בְּרוּרָה, וְלֹא לִי בִּלְבַד.

רַק אֶת הָרִיק, הַשְּׁחוֹר וְהָעֵרוֹם אֹהַב.

אַךְ גַּם הַחֲשֵׁכָה כָּמוֹהָ כִּירִיעָה שֶׁל בַּד,

וּבָהּ מֵאוֹת דְּמוּיוֹת שֶׁמִּמֹּחִי עוֹלוֹת;

הֵן בִּי נוֹתְנוֹת מַבָּט מֻכָּר וְאָז נֶעֱלָמוֹת.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר