Les Ténèbres / Charles Baudelaire

Les Ténèbres

Charles Baudelaire


Dans les d'insondable tristesse

Où le Destin m'a déjà relégué;

Où jamais n'entre un rayon rose et gai;

Où, seul avec la Nuit, maussade hôtesse,

Je suis comme un peintre qu'un Dieu moqueur

Condamne à peindre, hélas! sur les ténèbres;

Où, cuisinier aux appétits funèbres,

Je fais bouillir et je mange mon coeur,

Par instants brille, et s'allonge, et s'étale

Un spectre fait de grâce et de splendeur.

À sa rêveuse allure orientale,

Quand il atteint sa totale grandeur,

Je reconnais ma belle visiteuse:

C'est Elle! noire et pourtant lumineuse.


מאפליה / שארל בודלר


בָּדָד, בְּעֶצֶב אֵין-תִּכְלָה, בְּעֹמֶק אַפְלוּלִי,

אֵלָיו נָחַתְנִי יַד גּוֹרָל שֶׁהִתְאַכְזֵּר

וְקֶרֶן אוֹר אֶת שְׁחוֹר צְלָלָיו לָעַד לֹא תְּפַזֵּר

שָׁם אֶתְבּוֹדֵד עִם אִמָּא-לַיְלָה, הִיא תּוֹמֶכֶת גּוֹרָלִי.


כָּמוֹנִי כְּצַיָּר שֶׁאֵל בּוֹ מְהַתֵּל וּמִתְעַלֵּל

וּמְאַלְּצֵהוּ לְצַיֵּר אֶת לֶב הַמַּאְפֵּלְיָה

שָׁם, כְּמוֹ טַבָּח הַמִּתְכּוֹנֵן לְעֶרֶב הַלְוָיָה

אֲנִי מַרְתִּיחַ אֶת לִבִּי וְאֶת בְּשָׂרוֹ אֹכַל.


וּלְרֶגַע מִן הַחֲשֵׁכָה קָָרֵב לוֹ אַלְמוֹנִי

בְּהוֹד אֶקְזוֹטִי וּמְפַתֶּה הוֹלֵךְ הוּא וְגָדֵל

אֶל מוּל עֵינַי צֵל-צֶלֶם-דְּמוּת נִשָּׂא וְחוֹלְמָנִי.


וּכְשֶׁבִּמְלֹא שִׁעוּר קוֹמָה יַעַל הַצֵּל,

בְּלִי כָּל דִּחוּי אַכִּיר אֶת הָאוֹרַחַת

הֲרֵיהִי! הַשְּׁחוֹרָה שֶׁכָּל כֻּלָּהּ זוֹרַחַת.


תרגום: זיוה שמיר