Les Aveugles / Charles Baudelaire

Les Aveugles

Charles Baudelaire


Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux!

Pareils aux mannequins; vaguement ridicules;

Terribles, singuliers comme les somnambules;

Dardant on ne sait où leurs globes ténébreux.

Leurs yeux, d'où la divine étincelle est partie,

Comme s'ils regardaient au loin, restent levés

Au ciel; on ne les voit jamais vers les pavés

Pencher rêveusement leur tête appesantie.

Ils traversent ainsi le noir illimité,

Ce frère du silence éternel. Ô cité!

Pendant qu'autour de nous tu chantes, ris et beugles,

Eprise du plaisir jusqu'à l'atrocité,

Vois! je me traîne aussi! mais, plus qu'eux hébété,

Je dis: Que cherchent-ils au Ciel, tous ces aveugles?


העיוורים / שארל בודלר


הִתְבּוּנְנִי בָּם נִשְׁמָתִי. הֵם בֶּאֱמֶת מְעוֹרְרִים

מָגוֹר. לִי הֵם נִרְאִים כְּמוֹ סַהֲרוּרִים.

מְגֻחָכִים כְּמוֹ הַבֻּבּוֹת שֶׁל חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה;

לָהֶם חִצֵּי-רֹאִי יוֹדְעֵי קְלִיעָה, אַךְ מִי יֵדַע טִיבָהּ?


וְעֵינֵיהֶם שֶׁהַנִּיצוֹץ הָאֱלֹהִי כְּבָר עֲזָבָן

אַף פַּעַם מַבָּטָן לַמִּדְרָכָה לֹא יְכֻוָּן.

כְּמוֹ צוֹפוֹת הֵן בַּמֶּרְחָק, תָּרוֹת מָרוֹם.

לֹא יַשְׁפִּילוּן. תָּמִיד תְּפוּשֵׂי-חֲלוֹם.


אֶת מַעֲגַל הַשְּׁחוֹר הָאֵינְסוֹפִי חוֹצִים הֵם כָּךְ,

הֶשְׁחוֹר – אֲחִי הַשֶּׁקֶט הַמֻּחְלָט. עֵת בְּלֶב הַכְּרָךְ

כֻּלָּם גּוֹעִים בִּצְחוֹק, בְּקוֹל גָּדוֹל שָׁרִים.


וַאֲנִי, בְּסוּג שֶׁל אֹשֶר שֶׁלְּרֶשַׁע נֶהְפָּךְ,

לִי אֶשְׂתָּרֵךְ בִּרְחוֹב הָמוּם, וּשְׁאֵלָתִי אֶשְׁלַח:

מַה מְחַפְּשִׂים הֵם בַּשְּׁחָקִים כָּל אֵלֶּה הָעִוְּרִים?


תרגום: זיוה שמיר

פוסטים קשורים

הצג הכול

Châtiment de l'Orgueil Charles Baudelaire En ces temps merveilleux où la Théologie Fleurit avec le plus de sève et d'énergie, On raconte qu'un jour un docteur des plus grands, — Après avoir forcé les

Le Rêve d'un Curieux Charles Baudelaire À Félix Nadar Connais-tu, comme moi, la douleur savoureuse, Et de toi fais-tu dire : « Oh ! l’homme singulier ! » — J’allais mourir. C’était dans mon âme amoure