Les Aveugles / Charles Baudelaire

Les Aveugles

Charles Baudelaire


Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux!

Pareils aux mannequins; vaguement ridicules;

Terribles, singuliers comme les somnambules;

Dardant on ne sait où leurs globes ténébreux.

Leurs yeux, d'où la divine étincelle est partie,

Comme s'ils regardaient au loin, restent levés

Au ciel; on ne les voit jamais vers les pavés

Pencher rêveusement leur tête appesantie.

Ils traversent ainsi le noir illimité,

Ce frère du silence éternel. Ô cité!

Pendant qu'autour de nous tu chantes, ris et beugles,

Eprise du plaisir jusqu'à l'atrocité,

Vois! je me traîne aussi! mais, plus qu'eux hébété,

Je dis: Que cherchent-ils au Ciel, tous ces aveugles?


העיוורים / שארל בודלר


הִתְבּוּנְנִי בָּם נִשְׁמָתִי. הֵם בֶּאֱמֶת מְעוֹרְרִים

מָגוֹר. לִי הֵם נִרְאִים כְּמוֹ סַהֲרוּרִים.

מְגֻחָכִים כְּמוֹ הַבֻּבּוֹת שֶׁל חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה;

לָהֶם חִצֵּי-רֹאִי יוֹדְעֵי קְלִיעָה, אַךְ מִי יֵדַע טִיבָהּ?


וְעֵינֵיהֶם שֶׁהַנִּיצוֹץ הָאֱלֹהִי כְּבָר עֲזָבָן

אַף פַּעַם מַבָּטָן לַמִּדְרָכָה לֹא יְכֻוָּן.

כְּמוֹ צוֹפוֹת הֵן בַּמֶּרְחָק, תָּרוֹת מָרוֹם.

לֹא יַשְׁפִּילוּן. תָּמִיד תְּפוּשֵׂי-חֲלוֹם.


אֶת מַעֲגַל הַשְּׁחוֹר הָאֵינְסוֹפִי חוֹצִים הֵם כָּךְ,

הֶשְׁחוֹר – אֲחִי הַשֶּׁקֶט הַמֻּחְלָט. עֵת בְּלֶב הַכְּרָךְ

כֻּלָּם גּוֹעִים בִּצְחוֹק, בְּקוֹל גָּדוֹל שָׁרִים.


וַאֲנִי, בְּסוּג שֶׁל אֹשֶר שֶׁלְּרֶשַׁע נֶהְפָּךְ,

לִי אֶשְׂתָּרֵךְ בִּרְחוֹב הָמוּם, וּשְׁאֵלָתִי אֶשְׁלַח:

מַה מְחַפְּשִׂים הֵם בַּשְּׁחָקִים כָּל אֵלֶּה הָעִוְּרִים?


תרגום: זיוה שמיר