Le Vin du solitaire / Charles Baudelaire

Le regard singulier d'une femme galante

Qui se glisse vers nous comme le rayon blanc

Que la lune onduleuse envoie au lac tremblant,

Quand elle y veut baigner sa beauté nonchalante;

Le dernier sac d'écus dans les doigts d'un joueur;

Un baiser libertin de la maigre Adeline;

Les sons d'une musique énervante et câline,

Semblable au cri lointain de l'humaine douleur,

Tout cela ne vaut pas, ô bouteille profonde,

Les baumes pénétrants que ta panse féconde

Garde au coeur altéré du poète pieux;

Tu lui verses l'espoir, la jeunesse et la vie,

— Et l'orgueil, ce trésor de toute gueuserie,

Qui nous rend triomphants et semblables aux Dieux!

כְּמוֹ מַבָּט מוּזָר שֶׁל אֵשֶׁת עִינוּגֵי-הַחֵטְא

שֶׁאֶל עֶבְרֵנוֹ תְּשַּׁלֵּחַ זַהֲרוּרִית רָפָה,

כְֹּעֵין זוֹ שֶׁהַלְּבָנָה תַּשְׁלִיךְ עַל מֵי אַגָּם רוֹטֵט,

כִּי יִתְעוֹרֵר בָּהּ הָרָצוֹן לִטְבֹּל בּוֹ אֶת יָפְיָהּ.

צְרוֹר זְהֻבִּים בְּיָד מְהַמֵּר נוֹאָשׁ;

נְשִׁיקָה דַּקָּה כְּמוֹ זוֹ שֶׁאָדֶלִין תִּשַֹּק

זַעֲקַת כְּאֵב שֶׁבָּאָה מִמֶּרְחָק.

כְּמוֹ נִגּוּן מָרִיר אוֹ צְלִיל שֶׁל לֵב נִרְגָּשׁ.

אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה לֹא יִשְׁווּ לְנֹאד הַיַּיִן,

שֶׁמִּבִּטְנוֹ יִזְרֹם צֳרִי כְּמַן-שָׂמַיִם;

לִבּוֹ הַדָּךְ שֶׁל מְשֹׁוֹרֵר חָרֵד יַרְגִּיעַ.

יִצַּק בּוֹ אֹמֶן, תֹּם וּנְעוּרִים רַעֲנַנִּים,

אַף גַאֲוָה עַל אוֹצְרוֹתָיו – אוֹצְרוֹת הַקַּבְּצָנִים;

אִתּוֹ עַד רוּם כִּסְּאוֹ שֶׁל אֱלֹהִים נַגִּיעַ.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר