Le Vin du solitaire / Charles Baudelaire

Le Vin du solitaire

Charles Baudelaire

Le regard singulier d'une femme galante

Qui se glisse vers nous comme le rayon blanc

Que la lune onduleuse envoie au lac tremblant,

Quand elle y veut baigner sa beauté nonchalante;

Le dernier sac d'écus dans les doigts d'un joueur;

Un baiser libertin de la maigre Adeline;

Les sons d'une musique énervante et câline,

Semblable au cri lointain de l'humaine douleur,

Tout cela ne vaut pas, ô bouteille profonde,

Les baumes pénétrants que ta panse féconde

Garde au coeur altéré du poète pieux;

Tu lui verses l'espoir, la jeunesse et la vie,

— Et l'orgueil, ce trésor de toute gueuserie,

Qui nous rend triomphants et semblables aux Dieux!

יינו של איש בודד / שארל בודלר

כְּמוֹ מַבָּט מוּזָר שֶׁל אֵשֶׁת עִינוּגֵי-הַחֵטְא

שֶׁאֶל עֶבְרֵנוֹ תְּשַּׁלֵּחַ זַהֲרוּרִית רָפָה,

כְֹּעֵין זוֹ שֶׁהַלְּבָנָה תַּשְׁלִיךְ עַל מֵי אַגָּם רוֹטֵט,

כִּי יִתְעוֹרֵר בָּהּ הָרָצוֹן לִטְבֹּל בּוֹ אֶת יָפְיָהּ.

צְרוֹר זְהֻבִּים בְּיָד מְהַמֵּר נוֹאָשׁ;

נְשִׁיקָה דַּקָּה כְּמוֹ זוֹ שֶׁאָדֶלִין תִּשַֹּק

זַעֲקַת כְּאֵב שֶׁבָּאָה מִמֶּרְחָק.

כְּמוֹ נִגּוּן מָרִיר אוֹ צְלִיל שֶׁל לֵב נִרְגָּשׁ.

אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה לֹא יִשְׁווּ לְנֹאד הַיַּיִן,

שֶׁמִּבִּטְנוֹ יִזְרֹם צֳרִי כְּמַן-שָׂמַיִם;

לִבּוֹ הַדָּךְ שֶׁל מְשֹׁוֹרֵר חָרֵד יַרְגִּיעַ.

יִצַּק בּוֹ אֹמֶן, תֹּם וּנְעוּרִים רַעֲנַנִּים,

אַף גַאֲוָה עַל אוֹצְרוֹתָיו – אוֹצְרוֹת הַקַּבְּצָנִים;

אִתּוֹ עַד רוּם כִּסְּאוֹ שֶׁל אֱלֹהִים נַגִּיעַ.

תרגום: זיוה שמיר