Le Parfum / Charles Baudelaire

Lecteur, as-tu quelquefois respiré

Avec ivresse et lente gourmandise

Ce grain d'encens qui remplit une église,

Ou d'un sachet le musc invétéré?

Charme profond, magique, dont nous grise

Dans le présent le passé restauré!

Ainsi l'amant sur un corps adoré

Du souvenir cueille la fleur exquise.

De ses cheveux élastiques et lourds,

Vivant sachet, encensoir de l'alcôve,

Une senteur montait, sauvage et fauve,

Et des habits, mousseline ou velours,

Tout imprégnés de sa jeunesse pure,

Se dégageait un parfum de fourrure.

קוֹרְאִי, הַאִם שָׁאַפְתָּ פַּעַם לְקִרְבֶּךָ

בִּמְלֹא חָזְךָ, בַּלָּאט וּבְלִי כָּל אֹמֶר

אֶת רֵיחַ הַלְּבוֹנָה שֶׁל בֵּית הַכֹּמֶר

אוֹ צְרוֹר שֶׁל מוּשְׁק יָשָׁן, בְּכָל אַפֶּךָ?

קִסְמוֹ אָפֵל הוּא וּמֻפְלָא, בּוֹ יַלְדּוּתְךָ עוֹבֶרֶת

וְקָמָה לִתְחִיָּה; אוֹתָנוּ מְשַׁכֵּר

רֵיחוֹ. עֵת עֶלֶם מִגּוּפַת אֲהוּבָתוֹ עוֹקֵר

שׁוֹשָֹן נָדֵיר לִהְיוֹת לו לְמַזְכֶּרֶת.

מִבֵּין שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַכְּבֵדוֹת הַנִּגְרָרוֹת

עוֹלִים נִיחוֹחוֹתָיו שֶׁל צְרוֹר וָזֵר

וְרֵיחַ-פֶּרֶא עַז עוֹלֶה וּמִתַּמֵּר.

וּמִשַּׂלְמוֹת הַנַּעֲרָה הַהֲדוּרוֹת

בַּדֵּי קְטִיפָה וּמַלְמָלָה יִתְּנוּ רֵיחָם

וְגַם נִיחוֹחַ פַּרְוָתִי כֹּה תָּם וְחַם.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר