Le Gouffre / Charles Baudelaire

Pascal avait son gouffre, avec lui se mouvant.

— Hélas! tout est abîme, — action, désir, rêve,

Parole! Et sur mon poil qui tout droit se relève

Mainte fois de la Peur je sens passer le vent.

En haut, en bas, partout, la profondeur, la grève,

Le silence, l'espace affreux et captivant...

Sur le fond de mes nuits Dieu de son doigt savant

Dessine un cauchemar multiforme et sans trêve.

J'ai peur du sommeil comme on a peur d'un grand trou,

Tout plein de vague horreur, menant on ne sait où;

Je ne vois qu'infini par toutes les fenêtres,

Et mon esprit, toujours du vertige hanté,

Jalouse du néant l'insensibilité.

— Ah! ne jamais sortir des Nombres et des Êtres!

תְּהוֹם שֶׁנָּעָה לְצִדּוֹ הָיְתָה לוֹ לְפַּסְקַל

אֲבוֹי! הַיּוֹם הַכֹּל תְּהוֹם: חֲלוֹם, תְּשׁוּקָה וָמַעַשׂ.

עִתִּים, בַּחֲלוֹף סַעֲרַת הָרוּחַ, אֶתְחַלְחַל

יִסְמַר שְׂעַר רָאשִׁי עַל פַּדַּחְתִּי מִפַּחַד וּמִכַּעַשׂ.

הֵן לַמָּרוֹם וְהֵן לְמַטָּה, בְּכָל צַד וּבְכָל פִּנָּה,

הֶחָלָל וְהַשֶּׁקֶט כּוֹבְשִׁים אֶת הַנּוֹף,

וְעַל סַף לֵילוֹתַי, בְּיַד-אֵל אֲמוּנָה,

מִצְטַיֵּר לוֹ חֲלוֹם בַּלָּהָה אֵין-לוֹ-סוֹף.

אֶת הָרֶדֶם אִירָא כְּמוֹ פַּחַד נְפִילָה

אֶל חָלָל שֶׁתְּחַלְחֵל בּוֹ אֵימַת-חַלְחָלָה,

הָאֵין-סוֹף מִשְׁתַּקֵּף בְּכָל חָרָךְ וְחַלּוֹן.

וְנַפְשִׁי הַסְּחַרְחָרָה תָּמִיד מֵרֹב שֵׁכָר וְיַּיִן,

מוּל אֲדִישׂוּת הָ"אַיִן" תְּגַלֶּה הִיא צָרוּת עַיִן,

כִּי בְּלִי הַ"יֵּשׁ" וּבְלִי המִּסְפָּרִים אֶטְבַּע בְּחִדָּלוֹן.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר