Le Chat
Charles Baudelaire (1857)
Viens, mon beau chat, sur mon coeur amoureux;
Retiens les griffes de ta patte,
Et laisse-moi plonger dans tes beaux yeux,
Mêlés de métal et d'agate.
Lorsque mes doigts caressent à loisir
Ta tête et ton dos élastique,
Et que ma main s'enivre du plaisir
De palper ton corps électrique,
Je vois ma femme en esprit. Son regard,
Comme le tien, aimable bête
Profond et froid, coupe et fend comme un dard,
Et, des pieds jusques à la tête,
Un air subtil, un dangereux parfum
Nagent autour de son corps brun.
החתול / שארל בודלר (1857)
אָנָא קְרַב חֲתוּלִי אֶל לִבִּי הַחוֹמֵד;
הִזָּהֵר מֵחֲשׂף צִפָּרְנֶיךָ,
הַבָּרֶקֶת לַפֶּלֶד הֵיטֵב תִּצָּמֵד,
עֵת אֶצְלֹל לְתוֹךְ זֹהַר עֵינֶיךָ.
כִּי אָמוּשׁ אֶת גֵּוְךָ הַגָּמִישׁ לְמִשְׁעִי
וְיָדִי אֶת רֹאשְךָ תְּלַטֵּף,
אֶשְׁתַּכֵּר עַד חֶמְדָּה מִגּוּפְךָ הַמִּשְׁיִי
הָרוֹטֵט מִכַּפָּה עַד כָּתֵף.
אָז אֶרְאֶה בֶּחָזוֹן יָפָתִי, מֶבָּטָהּ
כְּשֶׁלְּךָ, יְצוּרִי הָאָהוּב,
אַף עֵינָהּ כַּחֲנִית עֲמֻקָּה וְחַדָּה.
מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ בְּנִגּוּן הוא אָפוּף,
בָּאֲוִיר רֵיחַ דַּק, מְסֻכָּן וּמְלַטֵּף
סְבִיב גּוּפָהּ הַשָּׁחֹם הוא רוֹחֵף.
תרגום: זיוה שמיר