Le Cadre / Charles Baudelaire

Le Cadre

Charles Baudelaire

Comme un beau cadre ajoute à la peinture,

Bien qu'elle soit d'un pinceau très-vanté,

Je ne sais quoi d'étrange et d'enchanté

En l'isolant de l'immense nature,

Ainsi bijoux, meubles, métaux, dorure,

S'adaptaient juste à sa rare beauté;

Rien n'offusquait sa parfaite clarté,

Et tout semblait lui servir de bordure.

Même on eût dit parfois qu'elle croyait

Que tout voulait l'aimer; elle noyait

Sa nudité voluptueusement

Dans les baisers du satin et du linge,

Et, lente ou brusque, à chaque mouvement

Montrait la grâce enfantine du singe.

המסגרת / שארל בודלר

הֵן כָּל יְצִירָה בְּלִי מִסְגֶּרֶת לֹא תִּשְׁלַם

אֲפִלּוּ הִיא פִּרְיוֹ שֶׁל רַב-אָמָן דָּגוּל

וּבַשְׁלֵמוּת יֵשׁ קֶסֶם רַב וּפְאֵר-שִׁכְלוּל

הַמְּבוֹדְדִים אוֹתָהּ מִכָּל הַבְלֵי עוֹלָם.

כָּךְ עֲדָיִים וּמַחְלָצוֹת, סַפּוֹת-קְטִיפָה – כֻּלָּם –

יַשְׁלִימוּ אֶת דְּמוּתָהּ לְאֵין קֵצֶה וָגְבוּל;

עַב-אֹבֶך לֹא יָעִיב עַל יְפִי דְּיוֹקָן צָלוּל

וּכְמוֹ מִסְגֶּרֶת יְשָׁרְתּוּהָ הַרְוָחָה וְהַפְּאֵר – כְּזֵר מֻשְׁלָם.

ִ

אֶפְשָׁר שֶׁנֹּעַם אַהֲבָה הִיא מִכֻּלָּם תָּבְעָה

כִּי אֶת חֲמוּדוֹתֶיהָ הִיא טִבְּעָה

בְּמֶשִׁי וְסָטִין, מְעֻרְטֶלֶת בְּלִי חָשָׂךְ.

וּנְשִׁיקוֹת שֶׁהֻפְרְחוּ שָׁם רִחֲפוּ רָחֹף,

מֶחֱווֹת יַלְדּוּתִיּוֹת בְּפֶה בּוֹטֶה אוֹ רַךְ,

הִצְבִּיעוּ עַל חִנָּהּ – חֵן שֶׁל תֻּכִּי אוֹ קוֹף.

תרגום: זיוה שמיר