La Muse vénale / Charles Baudelaire

Ô muse de mon coeur, amante des palais,

Auras-tu, quand Janvier lâchera ses Borées,

Durant les noirs ennuis des neigeuses soirées,

Un tison pour chauffer tes deux pieds violets?

Ranimeras-tu donc tes épaules marbrées

Aux nocturnes rayons qui percent les volets?

Sentant ta bourse à sec autant que ton palais

Récolteras-tu l'or des voûtes azurées?

II te faut, pour gagner ton pain de chaque soir,

Comme un enfant de choeur, jouer de l'encensoir,

Chanter des Te Deum auxquels tu ne crois guère,

Ou, saltimbanque à jeun, étaler tes appas

Et ton rire trempé de pleurs qu'on ne voit pas,

Pour faire épanouir la rate du vulgaire.

הוֹ, בַּת-שִׁירִי הָאֲהוּבָה, פִּילֶגֶשׁ הַטִּירוֹת,

עֵת יָנוּאַר יָפִיחַ רוּחַ מִפִּתְחֵי אַרְמוֹן

הַקֶּרַח; וּבְלֵילוֹת שְׁלָגִים, בְּרֶדֶת שִׁמָּמוֹן

הֲתִמְצְאִי זְנַב-אוּד לְהָחֵם רַגְלַיִךְ הַקָּרוֹת?

הַאִם כְּתֵפַיִךְ הַקְּפוּאוֹת כְּשֶׁלֶג הַחֶרְמוֹן

יִתְחַמְּמוּ מֵהַיָּרֵחַ הַשֹּׁופֵךְ אוֹר יְקָרוֹת

וּכְשֶׁתֵּשְׁבִי בְּכִיס רֵיקָן, בְּחֵיךְ יָבֵשׁ וּבְלֶב-מָרוֹר

הַאִם מִשָּׁמֵי הַתְּכֵלֶת יִשְׁלְחוּ לָךְ זְהַב מָמוֹן?

וְּבְכֵן, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֲרִי בַּכְּפוֹר בְּחֹסֶר כֹּל

שְׂאִי קְטֹרֶת-מִזְבְּחוֹת כְּנַעַר-כְּנֵסִיָּה, הֲרִימִי קוֹל

זַמְּרִי מִילוֹת הִמְנוֹן "אַתָּה אֱלֹהֵינוּ" בְּלִי אֱמוּנָה.

אֹו לְכָל דּוֹרֵשׁ מִכְרִי בְּכָל הַיְּרִידִים אֶת חִין

עֶרְכֵּךְ; בְּדִמְעוֹתַיִךְ אִישׁ הֵן לֹא יַבְחִין

וְאָז הָאֲסַפְסוּף הַגַּס יָרִיעַ לָךְ אֶת תְּרוּעָתוֹ הַמְּגֻנָּה.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר