La Mort des Pauvres
Charles Baudelaire
C'est la Mort qui console, hélas! et qui fait vivre;
C'est le but de la vie - et c'est le seul espoir
Qui, comme un élixir, nous monte et nous enivre,
Et nous donne le coeur de marcher jusqu'au soir;
A travers la tempête, et la neige, et le givre,
C'est la clarté vibrante à notre horizon noir
C'est l'auberge fameuse inscrite sur le livre,
Où l'on pourra manger, et dormir, et s'asseoir
C'est un Ange qui tient dans ses doigts magnétiques
Le sommeil et le don des rêves extatiques,
Et qui refait le lit des gens pauvres et nus;
C'est la gloire des Dieux, c'est le grenier mystique,
C'est la bourse du pauvre et sa patrie antique,
C'est le portique ouvert sur les Cieux inconnus!
מות העניים / שארל בודלר
אֲבוֹי, מִן הַמָּוֶת נִשְׁאַב נִחוּמִים;
הוּא מַטְּרַת הַחַיִּים, הוּא מֵיטַב הַתִּקְווֹת,
כְּשִׁקּוּי הוּא יִשְׁמֹר אֵבָרֵינוּ חַמִּים,
וְיִנְסֹךְ בָּנוּ אֹמֶץ עַד עֶרֶב לִצְעֹד;
הֵן מֵעֵבֶר לַשֶּׁלֶג, לַכְּפוֹר, לַסּוּפוֹת,
יִתְבַּהֵר לָנוּ אֹפֶק שָׁחוֹר מִנִּי אֵפֶר,
שֶעוֹמֵד בּוֹ פֻּנְדָּק, שְׁמוֹ חָרוּת עֲלֵי סֵפֶר,
וְאֶפְשָׁר בּוֹ לָנוּחַ, לָלוּן וְלִסְעֹד;
כָּאן מַלְאָךְ הָאוֹחֵז בְּיָדוֹ חֲבָלִים
שֶׁל תְּנוּמָה עִם הַכּשֶׁר לִרְקֹם חֲלוֹמוֹת,
וּמַצִּיעַ מִטָּה לִיחֵפִים, לְדַלִּים;
זֶהוּ סוֹד עֲלִיָּה וְתִפְאֶרֶת אֵלִים,
זֶהוּ צְרוֹר הֶעָנִי, אַרְצוֹתָיו הַקְּדוּמוֹת,
זֶה הַצֹּהַר מֵעַל רְקִיעִים מֻפְלָאִים!
תרגום: זיוה שמיר