La Lune offensée / Charles Baudelaire

La Lune offensée

Charles Baudelaire


Ô Lune qu'adoraient discrétement nos pères,

Du haut des pays bleus où, radieux sérail

Les astres vont te suivre en pimpant attirail,

Ma vieille Cynthia, lampe de nos repaires,

Vois-tu les amoureux sur leurs grabats prospères,

De leur bouche en dormant montrer le frais émail?

Le poète buter du front sur son travail?

Ou sous les gazons secs s'accoupler les vipères?

Sous ton domino jaune, et d'un pied clandestin,

Vas-tu, comme jadis, du soir jusqu'au matin,

Baiser d'Endymion les grâces surannées?

— «Je vois ta mère, enfant de ce siècle appauvri,

Qui vers son miroir penche un lourd amas d'années,

Et plâtre artistement le sein qui t'a nourri!»



הלבנה העלובה / שארל בודלר


הָהּ, לְבָנָה, שֶׁאֲבוֹתֵינוּ הֶעֱרִיצוּ בַּמִּסְתּוֹר,

מִמְּרוֹם נוֹפֵי הַכְּחוֹל בָּם תְּנַצְנֵץ הִלָּה

שֶׁל כּוֹכָבִים, בְּנֵי לִוְיָתֵךְ, בִּלְבוּשׁ נִפְלָא;

הָהּ, סִינְתִּיָּה הַקְּשִׁישֶׁה, בַּת מְאוּרוֹת וָאוֹר.


הַאִם תִּרְאִי אֶת הַנֶּאֱהָבִים עַל מִשְׁכָּבָם

חוֹשְׂפִים אֶת לֹבֶן שִׁנֵּיהֶם בְּתֹם רִגְעֵי הַחֵשֶׁק?

אֶת הַמְּשׁוֹרֵר הַמְּיַבֵּשׁ מֹחוֹ בְּחִבּוּטֵי כְּתִיבָה?

אֶת הַנְּחָשִׁים הַמִּזְדַּוְּגִים בַּלַּיְלָה עַל הַדֶּשֶׁא?


בַּלָּאט הַצְּהֻבָּה תַּחְמֹק מַמָּשׁ כְּמוֹ אָז.

הַאִם עֲדַיִן תְּבַקֵּשׁ לֵיל עֲדָנִים

בְּחֵיק אֶנְדִּימְיוֹן שֶׁקִּסְמוֹ הוֹלֵךְ וְגָז?


אֶרְאֶה אֶת פְּנֵי אִמְּךָ, בַּת דּוֹר-בְּלִי-דֶּרֶךְ,

עוֹדָהּ מַבֶּטֶת בָּרְאִי עִדָּן וְעִדָּנִים,

וְאֶת הַדַּד שֶׁהֵנִיקֵךְ הִיא מְפַדֶּרֶת.


תרגום: זיוה שמיר