L'Idéal / Charles Baudelaire

L'Idéal

Charles Baudelaire


Ce ne seront jamais ces beautés de vignettes,

Produits avariés, nés d'un siècle vaurien,

Ces pieds à brodequins brodequins, ces doigts à castagnettes,

Qui sauront satisfaire un coeur comme le mien.

Je laisse à Gavarni, poète des chloroses,

Son troupeau gazouillant de beautés d'hôpital,

Car je ne puis trouver parmi ces pâles roses

Une fleur qui ressemble à mon rouge idéal.

Ce qu'il faut à ce coeur profond comme un abîme,

C'est vous, Lady Macbeth, âme puissante au crime,

Rêve d'Eschyle éclos au climat des autans;

Ou bien toi, grande Nuit, fille de Michel-Ange,

Qui tors paisiblement dans une pose étrange

Tes appas façonnés aux bouches des Titans!



האידאל / שארל בודלר


עֲלְמוֹת הַחֵן בְּאֵלֶּה הַוִּינְיֶטוֹת

תּוֹצַר קְלֹקֵל שֶׁל זְמַן אֲחוּז עָוִית,

בְּמִנְעֲלֵי עוֹר נוֹצְצִים יָנִיפוּ קַסְטַנְיֶטוֹת

לֹא יִמָּצֵא לָהֶן נָתִיב אֶל לֵב כִּלְבָבִי.


נָשִׂים בַּצַּד אֶת מְשׁוֹרֵר הַיֵּרָקוֹן – נִיקוֹלוֹ גָּבָרִינִי

וְאֶת כָּל יַעֲלוֹת-הַחֵן חִוְרוֹת הָעוֹר שֶׁל חֲרוּזָיו,

הַבִּיטִי בְּכָל וְרָדָיו דֵּהֵי הַצֶּבַע; הֲתַרְאִינִי

שׁוֹשַׁן אָדֹם לוֹהֵט שֶׁאֶל גּוֹנָיו לִבִּי נִכְסָף?


לֵב כְּשֶׁלִּי, עָמֹק כִּתְהוֹם רַבָּה

זָקוּק לְאֵשֶׁת רֶשַׁע כְּמוֹ זוֹ שֶׁל מַקְבֵּת, הָעֲקֻבָּה

מִדָּם; אוֹ לַחֲלוֹם אַיְסְכִילוּס בְּשִׁנּוּי אַקְלִים וְרֶקַע.


שֶׁמָּא עָדִיף לוֹ לַיְלָה כְּלֵילוֹ שֶׁל מִיכַּלאַנְגֶ'לוֹ

שֶׁתְּנוּחָתוֹ שִׁנָּה בְּרֹגַע, בְּלִי לְגַלּוֹת

שֶׁהַטִּיטָנִים יִנְעֲצוּ בּוֹ שִׁנֵּיהֶם עוֹד רֶגַע.



תרגום: זיוה שמיר










פוסטים קשורים

הצג הכול

Les Aveugles Charles Baudelaire Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux! Pareils aux mannequins; vaguement ridicules; Terribles, singuliers comme les somnambules; Dardant on ne sait où leurs

Châtiment de l'Orgueil Charles Baudelaire En ces temps merveilleux où la Théologie Fleurit avec le plus de sève et d'énergie, On raconte qu'un jour un docteur des plus grands, — Après avoir forcé les