L'Idéal / Charles Baudelaire

L'Idéal

Charles Baudelaire


Ce ne seront jamais ces beautés de vignettes,

Produits avariés, nés d'un siècle vaurien,

Ces pieds à brodequins brodequins, ces doigts à castagnettes,

Qui sauront satisfaire un coeur comme le mien.

Je laisse à Gavarni, poète des chloroses,

Son troupeau gazouillant de beautés d'hôpital,

Car je ne puis trouver parmi ces pâles roses

Une fleur qui ressemble à mon rouge idéal.

Ce qu'il faut à ce coeur profond comme un abîme,

C'est vous, Lady Macbeth, âme puissante au crime,

Rêve d'Eschyle éclos au climat des autans;

Ou bien toi, grande Nuit, fille de Michel-Ange,

Qui tors paisiblement dans une pose étrange

Tes appas façonnés aux bouches des Titans!



האידאל / שארל בודלר


עֲלְמוֹת הַחֵן בְּאֵלֶּה הַוִּינְיֶטוֹת

תּוֹצַר קְלֹקֵל שֶׁל זְמַן אֲחוּז עָוִית,

בְּמִנְעֲלֵי עוֹר נוֹצְצִים יָנִיפוּ קַסְטַנְיֶטוֹת

לֹא יִמָּצֵא לָהֶן נָתִיב אֶל לֵב כִּלְבָבִי.


נָשִׂים בַּצַּד אֶת מְשׁוֹרֵר הַיֵּרָקוֹן – נִיקוֹלוֹ גָּבָרִינִי

וְאֶת כָּל יַעֲלוֹת-הַחֵן חִוְרוֹת הָעוֹר שֶׁל חֲרוּזָיו,

הַבִּיטִי בְּכָל וְרָדָיו דֵּהֵי הַצֶּבַע; הֲתַרְאִינִי

שׁוֹשַׁן אָדֹם לוֹהֵט שֶׁאֶל גּוֹנָיו לִבִּי נִכְסָף?


לֵב כְּשֶׁלִּי, עָמֹק כִּתְהוֹם רַבָּה

זָקוּק לְאֵשֶׁת רֶשַׁע כְּמוֹ זוֹ שֶׁל מַקְבֵּת, הָעֲקֻבָּה

מִדָּם; אוֹ לַחֲלוֹם אַיְסְכִילוּס בְּשִׁנּוּי אַקְלִים וְרֶקַע.


שֶׁמָּא עָדִיף לוֹ לַיְלָה כְּלֵילוֹ שֶׁל מִיכַּלאַנְגֶ'לוֹ

שֶׁתְּנוּחָתוֹ שִׁנָּה בְּרֹגַע, בְּלִי לְגַלּוֹת

שֶׁהַטִּיטָנִים יִנְעֲצוּ בּוֹ שִׁנֵּיהֶם עוֹד רֶגַע.



תרגום: זיוה שמיר