L'Homme et la Mer / Charles Baudelaire

L'Homme et la Mer

Charles Baudelaire


Homme libre, toujours tu chériras la mer! La mer est ton miroir; tu contemples ton âme Dans le déroulement infini de sa lame, Et ton esprit n'est pas un gouffre moins amer.

Tu te plais à plonger au sein de ton image; Tu l'embrasses des yeux et des bras, et ton coeur Se distrait quelquefois de sa propre rumeur Au bruit de cette plainte indomptable et sauvage.

Vous êtes tous les deux ténébreux et discrets: Homme, nul n'a sondé le fond de tes abîmes; O mer, nul ne connaît tes richesses intimes, Tant vous êtes jaloux de garder vos secrets!

Et cependant voilà des siècles innombrables Que vous vous combattez sans pitié ni remords, Tellement vous aimez le carnage et la mort, O lutteurs éternels, ô frères implacables!

האדם והים / שארל בודלר

אָדָם לִדְרוֹר יוּלָּד, תָּמִיד אֶל יָם תִּכְסֹף.

הַיָּם הוּא הָרְאִי בּוֹ נִשְׁמָתְךָ תִּכְלָא.

בְּנַחְשׁוֹלָיו הַמִּשְׁתַּבְּרִים לְאֵין תִּכְלָה

גַּם רוּחֲךָ הִיא מְצוּלַת תְּהוֹם בְּלִי סוֹף.

בְּחֵיק דְּמוּתְךָ תֹּאבֶה עָמֹק לִצְלֹל,

תִּלְפֹּת עֵינֶיךָ, אֶת יָדֶיךָ וּלְבָבְךָ,

שֶׁדַּעְתּוֹ תֻּסַּח לְפֶתַע בְּיִפְחָה

שֶׁל קוּבְלָנָה פְּרָאִית, הוֹמָה בְּקוֹל.

הֲלֹא שְׁנֵיכֶם אַפְלוּלִיִּים, נוֹצְרֵי חִדּוֹת.

אָדָם, הֵן לֹא חָקְרוּ דַי אֶת תְּהוֹמוֹתֶיךָ,

וְיָם, אֵין אִישׁ מַכִּיר תַּעֲלוּמוֹת סְתָרֶיךָ

בְּקַנָּאוּת אֵין-קֵץ שְׁנֵיכֶם תִּשְׁמֹרוּ הַסּוֹדוֹת.

וְכָךְ דּוֹרוֹת נוֹקְפִים, וְנַחֲלֵי הַדָּם

יוֹסִיפוּ זְרוֹם, בְּלִי כָּל חֲרָטָה,

כִּי אוֹהֲבִים אַתֶּם הַקֶּטֶל, הַכְּרִיתָה,

הָהּ, לוֹחֲמֵי עוֹלָם, פִּרְאֵי אָדָם.


תרגום : זיוה שמיר

פוסטים קשורים

הצג הכול

Les Aveugles Charles Baudelaire Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux! Pareils aux mannequins; vaguement ridicules; Terribles, singuliers comme les somnambules; Dardant on ne sait où leurs

Châtiment de l'Orgueil Charles Baudelaire En ces temps merveilleux où la Théologie Fleurit avec le plus de sève et d'énergie, On raconte qu'un jour un docteur des plus grands, — Après avoir forcé les