L'Homme et la Mer / Charles Baudelaire

L'Homme et la Mer

Charles Baudelaire


Homme libre, toujours tu chériras la mer! La mer est ton miroir; tu contemples ton âme Dans le déroulement infini de sa lame, Et ton esprit n'est pas un gouffre moins amer.

Tu te plais à plonger au sein de ton image; Tu l'embrasses des yeux et des bras, et ton coeur Se distrait quelquefois de sa propre rumeur Au bruit de cette plainte indomptable et sauvage.

Vous êtes tous les deux ténébreux et discrets: Homme, nul n'a sondé le fond de tes abîmes; O mer, nul ne connaît tes richesses intimes, Tant vous êtes jaloux de garder vos secrets!

Et cependant voilà des siècles innombrables Que vous vous combattez sans pitié ni remords, Tellement vous aimez le carnage et la mort, O lutteurs éternels, ô frères implacables!

האדם והים / שארל בודלר

אָדָם לִדְרוֹר יוּלָּד, תָּמִיד אֶל יָם תִּכְסֹף.

הַיָּם הוּא הָרְאִי בּוֹ נִשְׁמָתְךָ תִּכְלָא.

בְּנַחְשׁוֹלָיו הַמִּשְׁתַּבְּרִים לְאֵין תִּכְלָה

גַּם רוּחֲךָ הִיא מְצוּלַת תְּהוֹם בְּלִי סוֹף.

בְּחֵיק דְּמוּתְךָ תֹּאבֶה עָמֹק לִצְלֹל,

תִּלְפֹּת עֵינֶיךָ, אֶת יָדֶיךָ וּלְבָבְךָ,

שֶׁדַּעְתּוֹ תֻּסַּח לְפֶתַע בְּיִפְחָה

שֶׁל קוּבְלָנָה פְּרָאִית, הוֹמָה בְּקוֹל.

הֲלֹא שְׁנֵיכֶם אַפְלוּלִיִּים, נוֹצְרֵי חִדּוֹת.

אָדָם, הֵן לֹא חָקְרוּ דַי אֶת תְּהוֹמוֹתֶיךָ,

וְיָם, אֵין אִישׁ מַכִּיר תַּעֲלוּמוֹת סְתָרֶיךָ

בְּקַנָּאוּת אֵין-קֵץ שְׁנֵיכֶם תִּשְׁמֹרוּ הַסּוֹדוֹת.

וְכָךְ דּוֹרוֹת נוֹקְפִים, וְנַחֲלֵי הַדָּם

יוֹסִיפוּ זְרוֹם, בְּלִי כָּל חֲרָטָה,

כִּי אוֹהֲבִים אַתֶּם הַקֶּטֶל, הַכְּרִיתָה,

הָהּ, לוֹחֲמֵי עוֹלָם, פִּרְאֵי אָדָם.


תרגום : זיוה שמיר

פוסטים קשורים

הצג הכול

La Lune offensée / Charles Baudelaire

La Lune offensée Charles Baudelaire Ô Lune qu'adoraient discrétement nos pères, Du haut des pays bleus où, radieux sérail Les astres vont te suivre en pimpant attirail, Ma vieille Cynthia, lampe de no

Horreur sympathique / Charles Baudelaire

Horreur sympathique Charles Baudelaire De ce ciel bizarre et livide, Tourmenté comme ton destin, Quels pensers dans ton âme vide Descendent? réponds, libertin. — Insatiablement avide De l'obscur et de

La Fin de la Journée / Charles Baudelaire

La Fin de la Journée Charles Baudelaire Sous une lumière blafarde Court, danse et se tord sans raison La Vie, impudente et criarde. Aussi, sitôt qu'à l'horizon La nuit voluptueuse monte, Apaisant tout