L'Ennemi / Charles Baudelaire

L'Ennemi

Charles Baudelaire


Ma jeunesse ne fut qu'un ténébreux orage, Traversé çà et là par de brillants soleils; Le tonnerre et la pluie ont fait un tel ravage, Qu'il reste en mon jardin bien peu de fruits vermeils.


Voilà que j'ai touché l'automne des idées, Et qu'il faut employer la pelle et les râteaux Pour rassembler à neuf les terres inondées, Où l'eau creuse des trous grands comme des tombeaux.


Et qui sait si les fleurs nouvelles que je rêve Trouveront dans ce sol lavé comme une grève Le mystique aliment qui ferait leur vigueur?


- O douleur! ô douleur! Le Temps mange la vie, Et l'obscur Ennemi qui nous ronge le coeur Du sang que nous perdons croît et se fortifie!

האויב / שארל בודלר


שְׁנוֹת נְעוּרַי עָבְרוּ עָלַי בִּכְנַף סוּפָה קוֹדֶרֶת

רַק פֹּה וָשָׁם נָצַץ הָאוֹר בָּאֲפֵלָה.

בְּתֹם בְּרָקִים וָגֶשֶׁם שֶׁגָּרְמוּ שַׁמּוֹת וָהֶרֶס

יֵשׁ בְּגַנִּי אַךְ טֶפַח שֶׁל גְּמִילַת פְּרִי אֲפִילָה.

הִנֵּה, כִּמְעַט נָגַעְתִּי בְּשׁוּלֵי הֲגוּת הַכְּפוֹר

וּלְיָדִי אֶקַח אֶת אֵת הַהִרְהוּרִים

וּבוֹ אֶגְרֹף הָאֲדָמָה כִּי גַּל חִשֵּׁב לַחְפֹּר

בּוֹרוֹת עָנָק, בְּגֹדֶל שֶׁל קְבָרִים.

וּמִי יוֹדֵעַ אִם הַנִּצָּנִים בַּחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה

אָכֵן יוֹצִיאוּ מִן הָאָרֶץ פַּת שֶׁל פֶּלֶא

שֶׁתַּשְֹבִּיעָם כְּדֵי לָשׁוּב וּלְלַבְלֵב.

הָהּ, אַלְלַי! הַזְּמַן כָּמוֹהוּ כְּגַנָּב

הוּא הָאוֹיֵב הַמִסְתּוֹרִי, קוֹסֵס הַלֵּב

מִדָּם שָׁפוּךְ שׁוֹאֵב הוּא אֶת אוֹנָיו.

תרגום: זיוה שמיר

פוסטים קשורים

הצג הכול

Les Aveugles Charles Baudelaire Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux! Pareils aux mannequins; vaguement ridicules; Terribles, singuliers comme les somnambules; Dardant on ne sait où leurs

Châtiment de l'Orgueil Charles Baudelaire En ces temps merveilleux où la Théologie Fleurit avec le plus de sève et d'énergie, On raconte qu'un jour un docteur des plus grands, — Après avoir forcé les