L'Aube spirituelle / Charles Baudelaire

L'Aube spirituelle

Charles Baudelaire


Quand chez les débauchés l'aube blanche et vermeille

Entre en société de l'Idéal rongeur,

Par l'opération d'un mystère vengeur

Dans la brute assoupie un ange se réveille.

Des Cieux Spirituels l'inaccessible azur,

Pour l'homme terrassé qui rêve encore et souffre,

S'ouvre et s'enfonce avec l'attirance du gouffre.

Ainsi, chère Déesse, Etre lucide et pur,

Sur les débris fumeux des stupides orgies

Ton souvenir plus clair, plus rose, plus charmant,

À mes yeux agrandis voltige incessamment.

Le soleil a noirci la flamme des bougies;

Ainsi, toujours vainqueur, ton fantôme est pareil,

Ame resplendissante, à l'immortel soleil!



שחרם של חיי הרוח / שארל בודלר


כִּי יְפַלְּסוּ דַּרְכָּם בֵּין הַסְּבוּאִים שַׁחַר וָרֹד-לָבָן

וּלְצִדּוֹ חֲשׂוּף-נִיבִים כּמִין נַבְרָן רֵעֵהוּ הַחֲלוֹם,

אָז יִתְעוֹרֵר מַלְאָךְ נוֹקֵם יַגִּיעַ עַד הֲלוֹם,

אֶל דִּיר הַחֲזִירִים יֵרֵד בֵּין עַנְנֵי עָשָׁן.


אֶת תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם לֹא יַשִּׂיג

אָדָם זָב וּמֻכֶּה עוֹדוֹ שָׁרוּי בִּכְאֵב;

מוּלוֹ נִגְלֶה תְּהוֹם אֵלָיו לִבּוֹ שׁוֹאֵף;

כֵּן, אֱלִילָה זַכָּה, בְּרִיָּה בָּרָה לְלֹא סִיג.


עַל רֶֶמֶץ אוּדֵיהֶן שֶׁל נִשְׁפִּיּוֹת הַחֵשֶׁק וְהַטֶּנֶף

תַּעַל דְּמוּתֵךְ בְּהִירָה, כֻּלָּהּ אוֹר וְשִׂמְחָה

וּתְרַחֵף תָּמִיד אֶל מוּל עֵינַיִם הַקְּרוּעוֹת לִרְוָחָה.


אוֹר הַחַמָּה הִכְהָה אֶת אֵשׁ נֵרוֹת הַחֵלֶב,

אַךְ נִשְׁמָתֵךְ תִּזְרַח לְאֵין-סוֹף כַּשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתָהּ,

תָּפִיץ אוֹרָהּ וּתְגָרֵשׁ עָבֵי הָעֲלָטָה.


תרגום: זיוה שמיר