L'Albatros / Charles Baudelaire

L'Albatros

Charles Baudelaire


Souvent, pour s'amuser, les hommes d'équipage Prennent des albatros, vastes oiseaux des mers, Qui suivent, indolents compagnons de voyage, Le navire glissant sur les gouffres amers.

A peine les ont-ils déposés sur les planches, Que ces rois de l'azur, maladroits et honteux, Laissent piteusement leurs grandes ailes blanches Comme des avirons traîner à côté d'eux.

Ce voyageur ailé, comme il est gauche et veule! Lui, naguère si beau, qu'il est comique et laid! L'un agace son bec avec un brûle-gueule, L'autre mime, en boitant, l'infirme qui volait!

Le Poète est semblable au prince des nuées Qui hante la tempête et se rit de l'archer; Exilé sur le sol au milieu des huées, Ses ailes de géant l'empêchent de marcher.


היסעור / שארל בודלר


יָרִיעוּ סַפָּנִים עֵת יִנָּתֵן בַּכַּף

יַסְעוּר, אוֹתָהּ צִפּוֹר יַמִּים גְּדוֹלָה, רָפָה,

הַמִּתְלַוָּה אֶל הַמַּסָּע, כִּבְדַת כָּנָף,

בְּעוֹד הַצִּי מַפְלִיג עַל פְּנֵי תְּהוֹם רַבָּה.

אַךְ יַפִּילוּהוּ רֶגַע אֶל הַמָּרִישִׁים,

וּכְבָר עָלוּב כָּל כָּךְ הוֹפֵךְ נְסִיךְ הַתְּכֵלֶת,

נִגְרָר בְלֹבֶן אֵבָרָיו הַמְבֻיָּשִׁים

כְּזוּג מְשׁוֹטִים פְּשׁוּטִים, חַסְרֵי תּוֹחֶלֶת.

נוֹסֵעַ רַב-אֶבְרָה! מַה מְגֻשָּׁם וָעָב!

מַה בּוֹשׁ וּמַה נִּכְלָם צַלְמוֹ חֲסַר הַהוֹד!

סַפָּן אֶחָד יִנְעַץ בְּפִיו סִיגָר, רֵעָיו

צוֹלְעִים כְּעוֹף חִגֵּר, אֲשֶׁר יָדַע לִדְאוֹת.

גַּם הַמְשׁוֹרֵר כָּמוֹהוּ כְּאַבִּיר רָקִיעַ,

רוֹכֵב עַל גַּב סוּפָה, חִצֵּי קַלָּע עוֹצֵר;

גּוֹלֶה עַל אַדְמָתוֹ, הָעָם אוֹתוֹ מוֹקִיעַ,

מוּטַת כְּנַף עֲנָקִים אֶת צְעָדָיו תָּצֵר.


תרגום: זיוה שמיר


תיוגים:

פוסטים קשורים

הצג הכול

Les Aveugles Charles Baudelaire Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux! Pareils aux mannequins; vaguement ridicules; Terribles, singuliers comme les somnambules; Dardant on ne sait où leurs

Châtiment de l'Orgueil Charles Baudelaire En ces temps merveilleux où la Théologie Fleurit avec le plus de sève et d'énergie, On raconte qu'un jour un docteur des plus grands, — Après avoir forcé les