If thou must love me, let it be for nought (Sonnet 14) / Elizabeth Barret Browning

If thou must love me, let it be for nought (Sonnet XIV)

Elizabeth Barret Browning


If thou must love me, let it be for nought

Except for love's sake only. Do not say

I love her for her smile ... her look ... her way

Of speaking gently, ... for a trick of thought


That falls in well with mine, and certes brought

A sense of pleasant ease on such a day'—

For these things in themselves, Belovèd, may

Be changed, or change for thee,—and love, so wrought,


May be unwrought so. Neither love me for

Thine own dear pity's wiping my cheeks dry,—

A creature might forget to weep, who bore


Thy comfort long, and lose thy love thereby!

But love me for love's sake, that evermore

Thou may'st love on, through love's eternity.


סונטה 14 מן הפורטוגזית / אליזבת בארט-בראונינג


וְאִם נִגְזַר שֶׁתֹּאהֲבֵנִי; בִּי, אֱהֹב

תֹּאהַב בְּשֵׁם הָאַהֲבָה, אַל נָא תִּקְבַּע:

בְּשֶׁל חִיּוּכָהּ, פָּנֶיהָ, הַנִּימָה שֶׁבָּהּ

תִּשָּׂא דְּבָרָהּ בְּרֹךְ; דַּרְכָּהּ לַחֲשֹב


שֶׁמִּתְלַכֶּדֶת עִם דַּרְכִּי וּמֵקֵלָה

עָלַי אֶת עִתּוֹתַי. אִישִׁי הַטּוֹב,

כָּל זֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ עָתִיד לַחֲלֹף

וְכָל הָאַהֲבָה שֶׁנִּבְנְתָּה הֵן עֲלוּלָה


לאֹבַד. לָכֵן עֲצֹר נָא שֶׁטֶף רַחֲמֶיךָ

וְאַל תִּשְׁחֶה עָלַי לִמְחוֹת דִּמְעָה מִלֶּחִי

יְצוּר אֱנוֹשׁ הֲרֵי יָכוֹל לִזְנֹחַ בֶּכִי


וּבְתוֹךְ כָּךְ הֲרֵי יֹאבְדוּ כָּל נִחוּמֶיךַָ;

אֱהַב לְשֵׁם הָאַהֲבָה בִּלְבָד, וְהִיא תֶּחִי

וּתְלַוֶּה אוֹתְךָ לַנֵּצַח כָּל חַיֶּיךָ.


תרגום: זיוה שמיר


פוסטים קשורים

הצג הכול

La Lune offensée / Charles Baudelaire

La Lune offensée Charles Baudelaire Ô Lune qu'adoraient discrétement nos pères, Du haut des pays bleus où, radieux sérail Les astres vont te suivre en pimpant attirail, Ma vieille Cynthia, lampe de no

Horreur sympathique / Charles Baudelaire

Horreur sympathique Charles Baudelaire De ce ciel bizarre et livide, Tourmenté comme ton destin, Quels pensers dans ton âme vide Descendent? réponds, libertin. — Insatiablement avide De l'obscur et de

La Fin de la Journée / Charles Baudelaire

La Fin de la Journée Charles Baudelaire Sous une lumière blafarde Court, danse et se tord sans raison La Vie, impudente et criarde. Aussi, sitôt qu'à l'horizon La nuit voluptueuse monte, Apaisant tout