Elévation / Charles Baudelaire

Elévation

Charles Baudelaire

Au-dessus des étangs, au-dessus des vallées, Des montagnes, des bois, des nuages, des mers, Par delà le soleil, par delà les éthers, Par delà les confins des sphères étoilées,

Mon esprit, tu te meus avec agilité, Et, comme un bon nageur qui se pâme dans l'onde, Tu sillonnes gaiement l'immensité profonde Avec une indicible et mâle volupté.

Envole-toi bien loin de ces miasmes morbides; Va te purifier dans l'air supérieur, Et bois, comme une pure et divine liqueur, Le feu clair qui remplit les espaces limpides.

Derrière les ennuis et les vastes chagrins Qui chargent de leur poids l'existence brumeuse, Heureux celui qui peut d'une aile vigoureuse S'élancer vers les champs lumineux et sereins;

Celui dont les pensers, comme des alouettes, Vers les cieux le matin prennent un libre essor, - Qui plane sur la vie, et comprend sans effort Le langage des fleurs et des choses muettes!

התעלות הנפש / שארל בודלר


מֵעַל הָרִים, חֻרְשׁוֹת, יָם וּמֵימָיו

מֵעֵבֶר לָאֲגָם, לָעֲמָקִים

מֵעֵבֶר לַחַמָּה, לָאֶתֶר, לַשְּׁחָקִים

זְרוּעֵי הַכּוֹכָבִים, בְּסֵתֶר עָב

לְשָׁם תִּדְאִי רוּחִי, קַלַּת כָּנָף

וְכָךְ תֶּחְצִי חָלָל עָמֹק וָזַךְ

בְּתַאֲוָה פִּלְאִית וְנוֹעָזָה

כְּמוֹ שַׂחְיָן אָבְדוּ לוֹ כָּל חוּשָׁיו.

הַרְחִיקִי עוּף מִגֹּעַל מִפִּגּוּל,

טִבְלִי זַכָּה בְּתוֹךְ אֲוִיר הָרִים

מִן הַשִּׁקּוּי הָאֱלֹהִי לִגְמִי זְהָרִים

שֶׁיְּמַלְּאוּ חָלָל צַח וְצָלוּל.

וּכְשֶׁיּוּקַל עֹל שֶׁל כְּאֵב נוֹרָא

אֲשֶׁר יָעִיק עַל קִיּוּמֵנוּ הַמְעֻנָּן

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁעַל כַּנְפֵי יוֹנָה

יִסַּק בְּעֹז אֶל שְׂדוֹת מַרְגֹעַ וְאוֹרָה.

שֶׁהִרְהוּרֵי לִבּוֹ כְּעֶפְרוֹנִי יַבְקִיעוּ

לְעֵבֶר שְׁמֵי הַבֹּקֶר בִּתְנוּפַת אֶל עָל

עַל מַעַגְלוֹת חַיָּיו יִדְאֶה וּבְלִי עָמָל

שְׂפַת הַדּוֹמֵם וּשְׂפַת פְּרָחִים יַכִּיר הוּא.

תרגום: זיוה שמיר

תיוגים:

פוסטים קשורים

הצג הכול

Les Aveugles Charles Baudelaire Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux! Pareils aux mannequins; vaguement ridicules; Terribles, singuliers comme les somnambules; Dardant on ne sait où leurs

Châtiment de l'Orgueil Charles Baudelaire En ces temps merveilleux où la Théologie Fleurit avec le plus de sève et d'énergie, On raconte qu'un jour un docteur des plus grands, — Après avoir forcé les