Don Juan aux enfers / Charles Baudelaire

Don Juan aux enfers

Charles Baudelaire


Quand Don Juan descendit vers l'onde souterraine

Et lorsqu'il eut donné son obole à Charon,

Un sombre mendiant, l'oeil fier comme Antisthène,

D'un bras vengeur et fort saisit chaque aviron.

Montrant leurs seins pendants et leurs robes ouvertes,

Des femmes se tordaient sous le noir firmament,

Et, comme un grand troupeau de victimes offertes,

Derrière lui traînaient un long mugissement.

Sganarelle en riant lui réclamait ses gages,

Tandis que Don Luis avec un doigt tremblant

Montrait à tous les morts errant sur les rivages

Le fils audacieux qui railla son front blanc.

Frissonnant sous son deuil, la chaste et maigre Elvire,

Près de l'époux perfide et qui fut son amant,

Semblait lui réclamer un suprême sourire

Où brillât la douceur de son premier serment.

Tout droit dans son armure, un grand homme de pierre

Se tenait à la barre et coupait le flot noir;

Mais le calme héros, courbé sur sa rapière,

Regardait le sillage et ne daignait rien voir.



דון ז'ואן בשאוֹל / שארל בודלר


עֵת דּוֹן ז'וּאַן יָָרַד אֶל נְהַר הַשְּׁאוֹל

וּבְיַד כָרוֹן מָעוֹת הֵנִיחַ, דְּמֵי מַסָּע,

אֲזַי קַבְּצָן גֵּא, אַנְטִיסְטֶנֶס שְׁמוֹ, אֶל מוּל נַחְשׁוֹל

קוֹדֵר אֶת הַמְּשׁוֹטִים תָּפַס בְּיָד מְנֻסָּה.


מוּלוֹ כַּת שֶׂל נָשִׁים חָשְׂפָה חָזֶה נָפוּל

אֲשֶׁר נִגְלָה מִבֶּגֶד לֹא רָכוּס, כֻּלָּה נִסְעֶרֶת,

כְצֹאן מוּבָל לְטֶבַח לְרִסְנוֹ כָּבוּל

נָסְעָה אִתּוֹ דּוֹאֶבֶת תַּחַת שְׁמֵי עוֹפֶרֶת.


אָז דּוֹקְטוֹר סְגָנָרֶל אֶת מַשְׂכּוּרְתוֹ בִּקֵּשׁ

בִּצְחוֹק כָּבוּשׁ. וְדוֹן לוּאִיז בְּרֶטֶט-יָד אוֹתֵת

אֶל בְּנוֹ הַמְּחֻצָּף שֶׁאֶת זְקוּנָיו בִּיֵּשׁ

הֶרְאָהוּ לַהוֹלְכִים עַל חוֹף, לְכָל מֵת וָמֵת.


רוֹעֶדֶת שָׁם עָמְדָה אֶלְוִירָה בִּרְדִידֵי אֶבְלָהּ

לְצַד אִישָׁהּ שֶׁפַּעַם אוֹהֲבָהּ-עוֹגְבָהּ הָיָה הוּא

כְּמִתְחַנֶנֶת שֶׁחִיּוּךְ אַחֲרוֹן יִשְׁלַח הוּא לָהּ

לְזֵכֶר הַיָּמִים הַמְּתוּקִים בָּם הַבְטָחוֹת הֻשְׁמָעוּ.


אַבִּיר בִּכְלֵי נִשְׁקוֹ, זָקוּף חָצוּב בַּשַּׁיִשׁ

נִוֵּט אֶת הַסְּפִינָה בֵּין מִשְׁבָּרִים שְׁחוֹרִים

אַךְ הַגִּבּוֹר עַל קַת חַרְבּוֹ בַּיַּרְכָּתַיִם

צָפָה בְּקֶצֶף הַגַּלִּים בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים.


תרגום : זיוה שמיר



פוסטים קשורים

הצג הכול

La Lune offensée / Charles Baudelaire

La Lune offensée Charles Baudelaire Ô Lune qu'adoraient discrétement nos pères, Du haut des pays bleus où, radieux sérail Les astres vont te suivre en pimpant attirail, Ma vieille Cynthia, lampe de no

Horreur sympathique / Charles Baudelaire

Horreur sympathique Charles Baudelaire De ce ciel bizarre et livide, Tourmenté comme ton destin, Quels pensers dans ton âme vide Descendent? réponds, libertin. — Insatiablement avide De l'obscur et de

La Fin de la Journée / Charles Baudelaire

La Fin de la Journée Charles Baudelaire Sous une lumière blafarde Court, danse et se tord sans raison La Vie, impudente et criarde. Aussi, sitôt qu'à l'horizon La nuit voluptueuse monte, Apaisant tout