Beloved, my Beloved (Sonnet 20 ) / Elizabeth Barrett Browning


Beloved, my Beloved (Sonnet XX )

Elizabeth Barrett Browning


Beloved, my Beloved, when I think

That thou wast in the world a year ago,

What time I sate alone here in the snow

And saw no footprint, heard the silence sink

No moment at thy voice ... but, link by link,

Went counting all my chains, as if that so

They never could fall off at any blow

Struck by thy possible hand ... why, thus I drink

Of life's great cup of wonder! Wonderful,

Never to feel thee thrill the day or night

With personal act or speech,—nor ever cull

Some prescience of thee with the blossoms white

Thou sawest growing! Atheists are as dull,

Who cannot guess God's presence out of sight.


סונטה 20 מן הפורטוגזית / אליזבת בארט בראונינג


אָהוּב יָקָר, הוֹ אֲהוּבִי, עֵת אֲהַרְהֵר

אֵיךְ זֶה שֶׁגַּם לִפְנֵי שָׁנָה הָיִיתָ בָּעוֹלָם,

אֵיךְ זֶה יָשַׁבְתִּי אָנוֹכִי בַּכְּפוֹר לְבַד דּוּמָם

מִבְּלִי לִרְאוֹת אַף צַעַד, מִבְּלִי לִשְׁמֹעַ הֵד


קוֹלְךָ צוֹלֵל... וְאָז לְאַט לְאַט

מָנִיתִי אֶת כְּבָלַי כְּמוֹ עָמְדוּ

בְּכָל הָאֶגְרוֹפִים שֶׁיֻּנְחֲתוּ

עָלַי אוּלַי מִמְּךָ... עַל כֵּן אֶלְעַט

מִכּוֹס פְּלָאָיו שֶׁל הַדִּמְיוֹן! לִשְׁתוֹת

בְּלִי לִרְאוֹתְךָ עוֹלֵץ כָּל הַיָּמִים

בִּשְׁלַל מַעֲשֶׂיךָ וּדְבָרֶיךָ – בְּלִי לַחֲזוֹת


מַה דְּמוּת לְךָ בְּצַד לִבְנַת פְּרָחִים

שֶׁבְּגַנְּךָ. אוֹתָם כּוֹפְרִים, שֶׁבְּלִי לִרְאוֹת

דְּמוּת-אֵל אֵינָם יוֹדְעִים אֶת גְּדוּלָתוֹ, צָרֵי מֹחִין!


תרגום: זיוה שמיר



פוסטים קשורים

הצג הכול

Bialik's Stories from Texture to Context (Lecture circa 1998) (possible errors in text due to conversion from old files) My topic - Bialik's stories from texture to context - is a condensation of a 30