Avec ses vêtements ondoyants et nacrés / Charles Baudelaire

Avec ses vêtements ondoyants et nacrés,

Même quand elle marche on croirait qu'elle danse,

Comme ces longs serpents que les jongleurs sacrés

Au bout de leurs bâtons agitent en cadence.

Comme le sable morne et l'azur des déserts,

Insensibles tous deux à l'humaine souffrance

Comme les longs réseaux de la houle des mers

Elle se développe avec indifférence.

Ses yeux polis sont faits de minéraux charmants,

Et dans cette nature étrange et symbolique

Où l'ange inviolé se mêle au sphinx antique,

Où tout n'est qu'or, acier, lumière et diamants,

Resplendit à jamais, comme un astre inutile,

La froide majesté de la femme stérile.

כִּי תִּפְסַע בְּגַלֵּי גְּלִימוֹתֶיהָ נַכִּיר

אֶת מִקְצַב הִילוּכָהּ כְּמִקְצַב מְחוֹלוֹת;

בְּדוֹמֶה לִנְחָשִׁים שֶׁמַּרְקִיד הַפָקִיר,

וּמַטָֹם כִּרְצוֹנוֹ כִּי בְמַטֵּהוּ יִשְׁלֹט.

כִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת מִדְבָּר וְגֵבְעוֹת חוֹל נוּגוֹת,

שֶׁיַּבִּיטוּ בְּלִי רֶגֶשׁ בְּסֵבֶל נוֹרָא;

כִּתְנוּדוֹת יָם חוֹזְרוֹת וְחַגּוֹת וְעָגוֹת,

יְצוּרֶיהָ יֹאמְרוּ אֲדִישׁוּת מַמְאִירָה.

בְּרַק עֵינֶיהָ יָעִיד: אֲבָנִים נְדִירוֹת

כָּאן שֻׁבְּצוּ; בְּמָקוֹם בּוֹ מַלְאָך בֶּן-שְׁחָקִים

יִתְלַכֵּד לוֹ עִם סְפִינְקְס בֶּן-יָמִים-עַתִּיקִים.

כָּאן הַכֹּל מְרֻצָּף אַבְנֵי-חֵן יְקָרוֹת;

וְלָנֵצַח יִזְרַח כָּאן לְלֹא מַטָּרָה

כְּכוֹכָב מְרֻחָק הוֹד אִשָּׁה עֲקָרָה.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר