top of page

תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 7 - William Butler Yeats

לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון "הארץ", ובכתבי העת "קשת החדשה", "גג", "ליטרטורה", "שְׁבוֹ" ו-"הו!".


מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים.

התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם.

 

​הוא זוכר יופי נשכח

עֵת זְרוֹעוֹתַי כְּרוּכוֹת סְבִיבֵךְ, לִבִּי חוֹבֵק

עוֹלָם אֲשֶׁר יָפְיוֹ נָגֹז, חִנּוֹ חוֹמֵק.

דֵּהִים צְבָעָיו, אַט-אַט נֶעֱלָמִים

כְּמוֹ כֶּתֶר מִזָּהָב עֲטוּר יַהֲלוֹמִים

שֶׁמֶּלֶךְ הִשְׁלִיכוֹ אֶל מֵי בְּרֵכָה בְּעֵת מִרְדָּף.

סִפּוּר-רוֹמָן שֶׁמֶּשִׁי מְרֻקָּם בּוֹ בְּכָל דַּף

בְּיַד גְּבִירוֹת הוֹזוֹת עֲלֵי גְּלִילֵי הַבַּד

אֲשֶׁר הִשְׂבִּיעוּ אֶת זַחֲלֵי הָעָשׁ, לְצַד

וְרָדִים שֶׁלְּנָשִׁים מִיְּמוֹת עָבָר

שִׁמְּשׁוּ כְּעֵין קִשּׁוּט אָרוּג עַל הַשֵּׂעָר

וּצְרוֹר חֲבַצָּלוֹת מְטֻלָּלוֹת שֶׁהַגְּבִירוֹת

נָשְׂאוּ בְּתוֹךְ קְדֻשַּׁת מִסְדְּרוֹנוֹת

מִבַּעַד עַנְנַת הַקְּטֹרֶת הַסְּמִיכָה

שֶׁבְּתוֹכָהּ רַק עֵין הָאֱלֹהִים פְּקוּחָה.

כִּי הֶחָזֶה הַזֶּה וְהַזְּרוֹעוֹת בְּחִוְרוֹנָם

בָּאִים מִמְּחוֹזוֹת חֲלוֹם אֲשֶׁר הִנָּם

אוֹת לְשָׁעָה כִּבְדַת חֲלוֹם וַעֲמֻקָּה.

כְּשֶׁתֵּאָנְחִי בֵּין נְשִׁיקָה לִנְשִׁיקָה

אֶשְׁמַע אֶת קוֹל אַנְחַת יָפְיֵךְ כְּגַל

אָרֹךְ בְּעוֹד שֶׁכָּל הַשְּׁאָר הֵן יִתְנַדֵּף כַּטַּל.

אַךְ אֵשׁ עַל אֵשׁ, תְּהוֹם עַל תְּהוֹמוֹת

וְכֵס מַלְכוּת עַל כֵּס מַלְכוּת שְׁקוּעִים בְּרֶדֶם

עַל בִּרְכֵּיהֶם הַנְּחוּשׁוֹת יֻנְחוּ הַחֲרָבוֹת

וְהֵם שְׁקוּעִים בְּתַּעֲלוּמוֹת אֵין-חֵקֶר.

He Remembers Forgotten Beauty

WHEN my arms wrap you round I press

My heart upon the loveliness

That has long faded from the world;

The jewelled crowns that kings have hurled

In shadowy pools, when armies fled;

The love-tales wrought with silken thread

By dreaming ladies upon cloth

That has made fat the murderous moth;

The roses that of old time were

Woven by ladies in their hair,

The dew-cold lilies ladies bore

Through many a sacred corridor

Where such grey clouds of incense rose

That only God's eyes did not close:

For that pale breast and lingering hand

Come from a more dream-heavy land,

A more dream-heavy hour than this;

And when you sigh from kiss to kiss

I hear white Beauty sighing, too,

For hours when all must fade like dew,

But flame on flame, and deep on deep,

Throne over throne where in half sleep,

Their swords upon their iron knees,

Brood her high lonely mysteries.

 

​קן הזרזיר שלצד חלוני

בֵּין סִדְקֵיהֶם שֶׁל מָרִישִׁים

עָמַל דְּבוֹרִים בְּבַיִת קָט

וְאֵם-הַקֵּן נְחִיל דְּבוֹרִים

וְגַם זְבוּבִים תָּבִיא בְּצֵל בֵּיתִי הַמָּט

בּוֹאוּ, רֵעִים, וּבְנוּ קִנֵּי זַרְזִיר נְטוּשִׁים.


אָנוּ כְּלוּאִים, צְרוֹר מַפְתְּחוֹת סָבַב

עַל כָּל סָפֵק וּדְבַר פִּקְפּוּק. אֵי-שָׁם

אָדָם נִסְפָּה, מָעוֹן נִשְׂרַף

הַכֹּל עָמוּם, הַנֶּעֱלָם עוֹד רַב.

בֹּאנָה דְּבוֹרִים וּבְנוּ קַן זַרְזִירִים אֲשֶׁר נָשַׁם.


מִתְרָס מֵאֶבֶן אוֹ מֵעֵץ. שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת

מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים. הָאֲנָשִׁים

אֶתְמוֹל הוֹבִילוּ בַּמְּבוֹאוֹת

גּוּפַת חָלָל שֶׁנִּשְׁמָתוֹ נָפַח בְּיִסּוּרִים קָשִׁים

בּוֹאוּ, רֵעִים, וּבְנוּ קַן זַרְזִירִים אֲשֶׁר נָשַׁם.


בַּחֲלוֹמוֹת פִּטַּמְנוּ אֶת הַלֵּב

אֲשֶׁר גָּדַל אַכְזָר, כְּלָלָיו נֻקְשִׁים,

יְסוֹד הָרֹעַ בְּתוֹכֵנוּ הִתְרַחֵב

וִיסוֹד הָאַהֲבָה צֻמְצַם. נְחִיל דִּבְשִׁי

בּוֹא-נָא וּבְנֵה קִנֵּי זַרְזִיר נְטוּשִׁים.

​The Stare’s Nest By My Window

The bees build in the crevices

Of loosening masonry, and there

The mother birds bring grubs and flies.

My wall is loosening, honey bees

Come build in the empty house of the stare.


We are closed in, and the key is turned

On our uncertainty; somewhere

A man is killed, or a house burned,

Yet no clear fact to be discerned:

Come build in the empty house of the stare.


A barricade of stone or of wood;

Some fourteen days of civil war;

Last night they trundled down the road

That dead young soldier in his blood:

Come build in the empty house of the stare.


We had fed the heart on fantasies,

The heart’s grown brutal from the fare,

More substance in our enmities

Than in our love; oh, honey-bee

Come build in the empty house of the stare.

 

​האוהב מלמד זכות על

רֵעים ישָׁנים לפני אהובתו

אָמְנָם עַכְשָׁו בְּמֵיטָבֵךָ אַתְּ, כְּלִילַת זֹהַר,

קָהָל קוֹרֵא הֵידָד, רֵעִים מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם

חוֹלְקִים שְׁבָחִים לְךָ עַל יְפִי הַתֹּאַר,

אַךְ בַּל יִגְבַּהּ לִבֵּךְ, עֲשִׂי דַּרְכֵּךְ בְּתֹם.

אַל תִּשְׁכְּחִי-נָא אֶת רֵעַיִךְ מִשֶּׁכְּבָר

נְהַר הַזְּמַן הַמַּר יַמְשִׁיךְ לִגְאוֹת בְּלִי דַּי

גַּם זָהֳרֵךְ יוּעַם בְּשֶׁל חֲלוֹף אַכְזָר

בְּעֵינֵי כֹּל, אַךְ לְעוֹלָם לֹא בְּעֵינַי.

​The Lover Pleads with

his Friend for Old Friends

Though you are in your shining days,

Voices among the crowd

And new friends busy with your praise,

Be not unkind or proud,

But think about old friends the most:

Time’s bitter flood will rise,

Your beauty perish and be lost

For all eyes but these eyes.


 

He Bids his Beloved be at Peace

I HEAR the Shadowy Horses, their long manes a-shake,

Their hoofs heavy with tumult, their eyes glimmering white;

The North unfolds above them clinging, creeping night,

The East her hidden joy before the morning break,


The West weeps in pale dew and sighs passing away,

The South is pouring down roses of crimson fire:

O vanity of Sleep, Hope, Dream, endless Desire,

The Horses of Disaster plunge in the heavy clay:


Beloved, let your eyes half close, and your heart beat

Over my heart, and your hair fall over my breast,

Drowning love's lonely hour in deep twilight of rest,

And hiding their tossing manes and their tumultuous feet.

הוא מצַווה על אהובתו ללמוד שַׁלווה

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת סוּסֵי הַצֵּל הַמְּנִיפִים רַעֲמָתָם

עִם רַעַם הַפְּרָסוֹת, עֵינָם תִּקְרַן זִיק-צְחוֹר

וְלַיְלָה מִצָּפוֹן זוֹחֵל, הַמְּכַסֶּה אוֹתָם

וְהַמִּזְרָח עוֹד יִתְרוֹנֵן עִם תֹּם הַשְּׁחֹור.


הַמַּעֲרָב יֶחְוַר בְּטַל דְּמָעוֹת, בַּאֲנָחוֹת יִגְוַע

וְהַדָּרוֹם בּוֹ שׁוֹשַׁנִּים לָרֹב בְּאַרְגָּמָן יַרְטִיט,

לַשָּׁוְא כָּל הַשֵּׁנָה, הַחֲלוֹמוֹת, הַחֵשֶׁק, הַתִּקְוָה

סוּסֵי הָאֲבַדּוֹן שׁוֹקְעִים בְּיָוֶן-טִיט.


אֲהוּבָתִי, סִגְרִי, אַךְ לֹא עַד תֹּם אֶת עַפְעַפַּיךְ, וְלִבֵּךְ

הַנִּיחִי עַל לִבִּי, גּוּפֵךְ הַסְתִּירִי בִּשְׂעָרֵךְ

טִבְלִי אֶת שְׁעַת הָאַהֲבָה הַבּוֹדֵדָה בְּרֹגַע דִּמְדּוּמִים

כַּסִּי הָרְעָמוֹת הַמּוּנָפוֹת, הַסִּי קוֹלוֹת הוֹמִים.

Comments


bottom of page