top of page

תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 14 - William Butler Yeats

לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון "הארץ", ובכתבי העת "קשת החדשה", "גג", "ליטרטורה", "שְׁבוֹ" ו-"הו!".


מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים.

התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם.

 

​בזמן שבו חייתה הלנה היפה

לֹא פַּעַם קָרָאנוּ, אֲחוּזֵי יֵאוּשׁ,

שֶׁהַגְּבָרִים תָּמִיד נוֹטְשִׁים

בִּגְלַל עִנְיָן שֶׁכָּל כֻּלּוֹ קִשְׁקוּשׁ,

אוֹ סְפּוֹרְט חָצוּף גָּדוּשׁ בִּרְעָשִׁים.

אֶת זֶה הַיֹּפִי הֵן יָרַשְׁנוּ

מֵרֹב שָׁעוֹת שֶׁל מְרוֹרֵי תּוּגָה,

וְעִם כָּל זֹאת, לוּ אַךְ קִמְעָה כָּבַשְׁנוּ

רִגְעֵי שְׁהוּת בַּמִּגְדָּלִים קְטוּמֵי הַגַּג.

שָׁם נִחֲמָה הֵלֵנָה עִם בְּנָהּ הַצָּעִיר,

כְּמוֹ כָּל הָאֲחֵרִים מִתּוֹךְ אַחְוַת

גְּבָרִים וְגַם נָשִׁים תּוֹשָׁבֵי הָעִיר

גַּם בְּמִלַּת הֶסְפֵּד, גַּם בִּתְנוּעַת מֶחֱוָה.

​When Helen Lived

WE have cried in our despair

That men desert,

For some trivial affair

Or noisy, insolent sport,

Beauty that we have won

From bitterest hours;

Yet we, had we walked within

Those topless towers

Where Helen walked with her boy,

Had given but as the rest

Of the men and women of Troy,

A word and a jest.

 

​ג'יין המטורפת בשיחה עם ההגמון

בָּרְחוֹב פְּגָשַׁנִי הַהֶגְמוֹן

הִרְבֵּינוּ בְּשִׂיחָה

צָמְקוּ שָׁדַיִךְ. יוֹם יִקְרַב

וְאַתְּ תִּהְיִי צְחִיחָה.

בְּנִי לָךְ בְּטָהֳרָה דִּירָה צָחָה.

עִזְבִי אֶת דִּיר הַחֲזִירִים


הַצַּח וְהַנֶּאֱלָח אַחִים הֵם.

הַצַּח נִזְקָק לְנֶאֱלָח.

אַחְיוֹתַי אָמְנָם כְּבָר מֵתוּ, אַךְ אֱמֶת

כָּזוֹ שׁוּם קֶבֶר אוֹ יְצוּעַ לֹא יִשְׁכַּח

לְמַדְתִּיהָ בְּרִגְעֵי שִׁפְלוּת

וְגַם בְּלֵב גֵּאֶה וָזַךְ.


אִשָּׁה תִּזְקֹף רֹאשׁ בְּגָאוֹן

אִם בָּחֲרָה בַּאֲהָבִים

אַךְ אַהֲבָה בָּנְתָה קִנָּה

לְיַד בִּיבִים וּנְקָבִים

כִּי אֵין דָּבָר אֶחָד שָׁלֵם

שֶׁלֹּא נִשְׁבַּר הוּא לִשְׁבָבִים.

​Crazy Jane Talks with the Bishop

I met the Bishop on the road

And much said he and I.

`Those breasts are flat and fallen now

Those veins must soon be dry;

Live in a heavenly mansion,

Not in some foul sty.'


`Fair and foul are near of kin,

And fair needs foul,' I cried.

'My friends are gone, but that's a truth

Nor grave nor bed denied,

Learned in bodily lowliness

And in the heart's pride.


`A woman can be proud and stiff

When on love intent;

But Love has pitched his mansion in

The place of excrement;

For nothing can be sole or whole

That has not been rent.'

 

The Magi

Now as at all times I can see in the mind's eye,

In their stiff, painted clothes, the pale unsatisfied ones

Appear and disappear in the blue depths of the sky

With all their ancient faces like rain-beaten stones,

And all their helms of silver hovering side by side,

And all their eyes still fixed, hoping to find once more,

Being by Calvary's turbulence unsatisfied,

The uncontrollable mystery on the bestial floor.

האמגושים

עַתָּה, כְּמוֹ תָּמִיד, אֶרְאֵם עַל כְּנַף חֲלוֹם

מַדִּים לָהֶם נֻקְשִׁים צְבוּעִים. בְּחִוָּרוֹן מָרִיר

צָצִים הֵם וְכָבִים בְּעֹמֶק תְּכֹל מָרוֹם

פְּנֵיהֶם כַּאֲבָנִים מֻכּוֹת-מָטָר בְּיוֹם סַגְרִיר.

לָהֶם קְסָדוֹת כְּסוּפוֹת מְרַחֲפוֹת

וְעֵינֵיהֶם מְיַחֲלוֹת, קְבוּעוֹת תָּדִיר

(מִמְּהוּמַת גֻּלְגֹּלְתָּא הֵן מְאֻכְזָבוֹת)

לִמְצֹא חִידַת הַפֶּרַע עַל רִצְפַּת הַדִּיר.

 

Ephemera

'Your eyes that once were never weary of mine

Are bowed in sorrow under pendulous lids,

Because our love is waning.'

And then She:

'Although our love is waning, let us stand

By the lone border of the lake once more,

Together in that hour of gentleness

When the poor tired child, passion, falls asleep.

How far away the stars seem, and how far

Is our first kiss, and ah, how old my heart!'

Pensive they paced along the faded leaves,

While slowly he whose hand held hers replied:

'Passion has often worn our wandering hearts.'

The woods were round them, and the yellow leaves

Fell like faint meteors in the gloom, and once

A rabbit old and lame limped down the path;

Autumn was over him: and now they stood

On the lone border of the lake once more:

Turning, he saw that she had thrust dead leaves

Gathered in silence, dewy as her eyes,

In bosom and hair.

'Ah, do not mourn,' he said,

'That we are tired, for other loves await us;

Hate on and love through unrepining hours.

Before us lies eternity; our souls

Are love, and a continual farewell.'

החלוף

עֵינַיִךְ שֶׁאַף פַּעַם לֹא נִלְאוּ מֵרְאוֹת עֵינַי

עַתָּה יַשְׁפִּילוּ מַבָּטָן, יוֹרִידוּ עַפְעַפַּיִם

שֶׁכֵּן אַהֲבָתֵנוּ מִתְמַעֶטֶת וְהוֹלֶכֶת.


וְאַחַר-כָּךְ אָמְרָה הִיא לִי:

הַגַּם שֶׁבָּנוּ מִתְמַעֶטֶת אַהֲבָה, בּוֹא נַעֲמֹד

שׁוּב עַל שְׂפַת הָאֲגַם הַשּׁוֹמֵמָה.

יַחְדָּיו כְּמוֹ אָז בִּשְׁעַת עֶדְנָה

כְּשֶׁהַתְּשׁוּקָה כְּבָר רְדוּמָה כְּמוֹ תִּינוֹק עָגוּם

כֹּה רְחוֹקִים נִרְאִים הַכּוֹכָבִים, כֹּה רְחוֹקָה

הַנְּשִׁיקָה הָרִאשׁוֹנָה. אֲהָהּ, לִבִּי כְּבָר תַּשׁ וְהִזְדַּקֵּן.


מְהֻרְהָרִים הָלְכוּ הֵם בֵּין עָלִים כְּמוּשִׁים

וְהוּא בְּהַחֲזִיקוֹ אֶת כַּף יָדָהּ עָנָה לְאַט

זוֹ הַתְּשׁוּקָה הֵן לֹא אַחַת בִּלְּתָה אֶת לֵב הַנַּוָּדִים שֶׁבָּנוּ.

עֲצֵי הַיַּעַר מִסְּבִיבָם עָמְדוּ, וַעֲלֵיהֶם הַצְּהֻבִּים

נָפְלוּ כְּמוֹ כּוֹכְבֵי שָׁבִיט רָפִים בָּאֲפֵלָה, וּפַעַם גַּם

אַרְנָב זָקֵן צָלַע חִגֵּר בַּשְּׁבִיל

הַסְּתָיו כִּסָּהוּ. וְעַתָּה שְׁנֵיהֶם עָמְדוּ

שׁוּב עַל שְׂפַת הָאֲגַם הַשּׁוֹמֵמָה

וּכְשֶׁפָּנָה, רָאָה שֶׁהִיא תָּחֲבָה בְּחֵיקָהּ וּבִשְׂעָרָהּ

עֲלֵי שַׁלֶּכֶת שֶׁלִּקְּטָה לָהּ בַּחֲשַׁאי, לַחִים כְּמוֹ עֵינֶיהָ.


'הָהּ, אַל-נָא תִּתְאַבְּלִי', הוּא לָהּ אָמַר

'שֶׁהִתְעַיַּפְנוּ, כִּי לִשְׁנֵינוּ מְצַפּוֹת עוֹד אֲהָבוֹת;

גַּם אַהֲבָה וְגַם שִׂנְאָה בִּשְׁעוֹת רִטּוּן וְכַעַס.

לְפָנֵינוּ מִשְׂתָּרֵעַ הָאֵין-סוֹף; וְנִשְׁמוֹתֵינוּ

הֵן כְּלוּלוֹת מֵאַהֲבָה וּמִפְּרֵדָה שֶׁתִּמָּשַׁכְנָה עַד בְּלִי דַּי'.

 

החץ

חָשַׁבְתִּי עַל יָפְיֵךְ וְזֶה הַחֵץ

יָשָׁר מִמֶּנִּי פֶּרַע הִתְפָּרֵץ.

אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יַבִּיט בָּהּ וִינַחֵשׁ

בְּעֵת נַעַשְׂתָה אִשָּׁה מָה הִתְרַחֵשׁ.

גְּבוֹהָה וְאֵשֶׁת מַעֲלָה, וְעַל כֻּלָּהּ תָּנוּחַ

עֶדְנַת גֵּוָה הָרַעֲנָנָה בְּגוֹן נִצַּת תַּפּוּחַ.

עוֹלָה הִיא בְּיָפְיָהּ עַל רֵעוֹתֶיהָ, וּלְפִיכָךְ

עָצוּב אֲנִי כִּי אִישׁ שֵׂיבָה דִּינוֹ שֶׁיִּשָּׁכַח.

​The Arrow

I THOUGHT of your beauty, and this arrow,

Made out of a wild thought, is in my marrow.

There's no man may look upon her, no man,

As when newly grown to be a woman,

Tall and noble but with face and bosom

Delicate in colour as apple blossom.

This beauty's kinder, yet for a reason

I could weep that the old is out of season.

 

​הזבוב ארוך-הגף

כְּדֵי שֶׁהַתַּרְבּוּת חֲלִילָה לֹא תִּשְׁקַע

בְּתֹם הַכִּשָּׁלוֹן הַמַּר בַַּמַּעֲרָכָה,

הַשְּׁקֵט הַכֶּלֶב, רְתֹם הַסְּיָח

וּקְשֹׁר אוֹתָם אֶל הָעַמּוּד הַמְּרֻחָק.

קֵיסָר, מוֹשְׁלֵֵנוּ, לוֹ יוֹשֵׁב בְּאָהֳלוֹֹ, תּוֹעֶה

בְּמַבָּטוֹ אֶל מוּל מַפּוֹת שֶׁנִּפְרְשׂוּ

צוֹפֶה בָּרִיק וּבְעֵינָיו בּוֹהֶה

יָדָיו עַל רֹאשׁ בְּחִדָּלוֹן נִשְּׂאוּ.


כַּזְּבוּב אֲרֹךְ-הַגַּף עַל מֵי-נְחָלִים

עַל פְּנֵי הַדֳּמִי שָׁם תָּשׁוּט רוּחוֹ.


כְּדֵי שֶׁהַמִּגְדָּל קְטוּם-גַּג יִבְעַר בְּאֵשׁ

וְיִזְכְּרוּ כֻּלָּם אֶת הַפָּנִים וְאֶת הַשֵּׁם

בְּרֹךְ תָּנוּעַ, אִם מֻכְרָח אַתָּה

בְּזֶה הַמָּקוֹם הַמְּיֻתָּם וְהַשּׁוֹמֵם.

אִשָּׁה – בְּרֻבָּה יַלְדָּה – תַּחְשֹׁב

שֶׁאִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה. תֵּצֵא

בְּמִין כִּרְכּוּר פָּשׁוּּט וַהֲמוֹנִי

אֶת צַעֲדָיו תָּפְסָה הִיא בָּרְחוֹב.


כַּזְּבוּב אֲרֹךְ-הַגַּף עַל מֵי-נְחָלִים

עַל פְּנֵי הַדֳּמִי שָׁם תָּשׁוּט רוּחָהּ.


כְּדֵי שֶׁבַּת בְּהִתְבַּגְרָהּ סוֹף-סוֹף תְּגַלֶּה

אֶת דְּמוּת הַגֶּבֶר בּוֹ חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ

מְקוֹמוֹת תְּפִלָּה וַאֲתָרֵי קְדוּשָׁה

סְגֹר, וְאֶת הַצְּעִירִים גָּרֵשׁ מִשָּׁם.

שָׁם עַל פִּגּוּם רָכוּן לוֹ

מִיכְּלאַנְגֶ'לוֹ.

וְלַחַשׁ לוֹ כְּרַחַשׁ עַכְבָּרִים

יָדוֹ תָּנוּעַ כֹּה וָכֹה.


כַּזְּבוּב אֲרֹךְ-הַגַּף עַל מֵי-נְחָלִים

עַל פְּנֵי הַדֳּמִי שָׁם תָּשׁוּט רוּחוֹ.

​Long-Legged Fly

That civilisation may not sink,

Its great battle lost,

Quiet the dog, tether the pony

To a distant post.

Our master Caesar is in the tent

Where the maps are spread,

His eyes fixed upon nothing,

A hand upon his head.

Like a long-legged fly upon the stream

His mind moves upon silence.

That the topless towers be burnt

And men recall that face,

Move most gently if move you must

In this lonely place.

She thinks, part woman, three parts a child,

That nobody looks; her feet

Practise a tinker shuffle

Picked up on the street.

Like a long-legged fly upon the stream

Her mind moves upon silence.

That girls at puberty may find

The first Adam in their thought,

Shut the door of the Pope’s chapel,

Keep those children out.

There on that scaffolding reclines

Michael Angelo.

With no more sound than the mice make

His hand moves to and fro.

Like a long-legged fly upon the stream

His mind moves upon silence.


Comments


bottom of page