Chanson d’automne
Paul Verlaine
Les sanglots longs Des violons De l'automne Blessent mon coeur D'une langueur Monotone.
Tout suffocant Et blême, quand Sonne l'heure. Je me souvien Des jours anciens, Et je pleure…
Et je m'en vais Au vent mauvais Qui m’emporte De çà, de là, Pareil à la Feuille morte…
שיר סתיו / פול ורלן
אַנְחוֹת כִּנּוֹר כְּקוֹל קִינוֹת בִּימוֹת הַקֹּר, וְהַכְּאֵב חוֹדֵר לַלֵּב לְאֵין מָזוֹר.
שָׁעוֹן יַכֶּה לִבִּי יִבְכֶּה כְּהֵד עָצוּב. אֶזְכֹּר תְּקוּפָה שֶׁכְּבָר חָלְפָה, עָבְרָה בְּלִי שׁוּב…
אוֹתִי תִּשָּׂא סוּפַת סֹעָה. הָרוּחַ תַּךְ. מִשָּׁם לְכָאן בְּלִי דַּעַת אָן. עָלֶה נִדָּח…