שירו של פאול צלאן "מאפליה"

…והפעם, סיפור אישי - שירו של פאול צלאן "מאפליה"


פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל) , גליון 1715 , 20/01/2022

חדשות בן עזר 1715
.pdf
Download PDF • 76KB

לחצו להורדה בקובץ PDF



השיר Tenebrae התפרסם לראשונה ב-1959 בקובץ שיריו של פאול צלאן Sprachgitter ("רשת הלשון"), שנים אחדות לפני שפגשתי את המשורר הנודע פנים אל פנים.

ומעשה שהיה כך היה: בשנת לימודיי הראשונה באוניברסיטת תל-אביב שהייתה גם שנת נישואיי הראשונה, מצאתי את פרנסתי ממִשׂרת multi-task מאתגרת, שמילאתי במשרדו של דוִד רוקֵחַ שהיה משורר וצַייר לעת-מצוא. עיקר זמנו של רוקח הוקדש לעסקי העמילות והתיווּך שלו שהוכתרו בשם הבין-לאומי והמרשים "סוויס אלקטריק רֶפּרזנטיישן".


רבים התחרו על המִשׂרה ב"סוויס אלקטריק רפרזנטיישן", שלא דרשה יותר מחמש שעות עבודה ביום, השאירה זמן ללימודים, אף הניחה את יום השישי פנוי מִכּל מלאכה (יתרון נדיר למדיי בשוק התעסוקה של אותם ימים). המשרה הנחשקת הזאת נפלה בחלקי בעיקר בזכות שליטתי באנגלית פרי לימודיי בחטיבת הביניים של בית-ספר בשכונת המגורים היפה ריוורדייל בניו-יורק. גם תעודת הסיום של קורס בהדרכת ד"ר אדם ריכטר ראש אגודת המתרגמים דאז, שבּוֹ השתתפתי בערבים בזמן שירותי בצבא בגדוד הצנחנים 202, סייעה לי לקבל את התפקיד: כאשר ביקש אחד הלקוחות לקבל את המִפרט של הזמנתו בעברית, נהג דוִד רוקח להניח על שולחני חוברת פרסום מבהיקה של אחת מהחֲבָרות הגדולות שיִיצג, והיה סמוּך ובטוּח שתוך זמן קצר יוּנח הנוסח העברי על שולחנו.

אל משרדו של רוקח ששכן בבית ישן ברחוב נחמני עלו לא פעם לרגל סופרים חשובים שהגיעו לביקור בארץ, וממשרדו נשלחו אליהם לחג המולד ארגזים של תפוחי זהב. לא אחת ראיתי את כתובתו של המשורר פּוֹל צֶלאן מתנוססת על מכתביו של רוקח ועל ארגזי הפרי ששלח לידידיו בכל קצות תבל.


פול צלאן, שחוקרי ספרות רבים רואים בו כיום את גדול המשוררים היהודיים במאה העשרים ואת אחד מגדולי המשוררים המודרניים באירופה כולה גם ביקר במשרדו של רוקח, ואני – שכבר סיימתי את תקופת עבודתי עצל רוקח והתמסרתי לגידולה של בתי הבכורה – הוזמנתי לשתות קפה במחיצתו ביחד עם קבוצת אישים מידידו של רוקח. לא ידעתי דבר על פול צלאן ועל גדוּלתו, ודוד רוקח לא רמז לי כלל שעליי לקבל אותו במאור פנים מיוחד. אולי חשב שאני יודעת יותר ממה שידעתי. אופנת צילומי ה"סֶלפי" עדיין לא נולדה באותה עת, ואין לי שום עדות לכך, שישבתי בין פאול צלאן לדוד רוקח שתרגם משיריו של צלאן (ואם אינני טועה, גם צלאן תרגם משהו משל רוקח לגרמנית). הרבה דברים במהלך חיי הבנתי "בהצתה מאוחרת". לא ידעתי ולא שיערתי שהגבר הנאה והמנומס שלצִדו ישבתי נחשב לאחד מגדולי הסופרים בעולם.


שירו הנודע ביותר והיפה להפליא של פאול צלאן – "פוגת המוות" – תורגם לעברית פעמים אחדות, והשפיע כמדומה בדרכי עקיפין על שירו של יהודה עמיחי "הבלדה על השֵׂער הארוך והשֵׂער הקָּצֵר". כאן בחרתי באחד משיריו הפחות ידועים Tenebrae (שווה-הערך הלטיני ל"חשכה") המזעזע ביופיו האפל והקודר. שמו רומז לתקופה האפלה בחיי ישו, שקדמה לצליבתו ולמותו. Tenebrae הוא גם שמו של חג דתי הנערך בשלושת הימים הקודמים לחג הפסחא, ובו מכבים בהדרגה את הנרות עד שמשתרר חושך גמור. הדוברים בשיר שלפנינו הם "עדר ה'", בהמות שהלכו כצאן אל השוקת, ועתה הם ספק מטיחים כלפי שמים ספק ממשיכים להאמין באל שהפקיר אותם לגורלם:

Tenebrae

Paul Celan


Nah sind wir, Herr,

nahe und greifbar.

פאול צלאן - וויקיפדיה

Gegriffen schon, Herr,

ineinander verkrallt, als wär

der Leib eines jeden von uns

dein Leib, Herr.


Bete, Herr,

bete zu uns,

wir sind nah.


Windschief gingen wir hin,

gingen wir hin, uns zu bücken

nach Mulde und Maar.


Zur Tränke gingen wir, Herr.


Es war Blut, es war,

was du vergossen, Herr.


Es glänzte.


Es warf uns dein Bild in die Augen, Herr.

Augen und Mund stehn so offen und leer, Herr.


Wir haben getrunken, Herr.

Das Blut und das Bild, das im Blut war, Herr.


Bete, Herr.


Wir sind nah.

מַאְפֵּלְיָה / פאול צלאן


הֲרֵינוּ לְפָנֶיךָ, אֲדוֹנִי,

קְרוֹבִים לְהִלָּכֵד בַּכָּף.


כְּבָר לְכוּדִים, אָדוֹן,

אִישׁ בְּרֵעֵהוּ אֲחוּזִים, כְּמוֹ הָיָה

בְּשָׂרוֹ שֶׁל אִישׁ וָאִישׁ

בְּשָׁרְךָ, אָדוֹן.


בַּקֵּשׁ אָדוֹן

בַּקֵּשׁ עָלֵינוּ

הַקְּרוֹבִים.


הָרוּחַ הִטְּתָה לְשָׁם רַגְלֵינוּ

הִטְּתָה לְשָׁם, לִרְכֹּן

מֵעַל בְּאֵר וּבוֹר.


אֶל שֹׁקֶת הַשְּׁתִיָּה נָטִינוּ, אֲדוֹנִי.


הָיָה שָׁם דָּם, זֶה מַה

שֶּׁשָּׂם שָׁם, אֲדוֹנִי.


וְהוּא נָצַץ


הִזָּה לְתוֹךְ עֵינֵינוּ צַלְמְךָ

לְתוֹךְ פֶּה רֵיק, עֵינַיִם פְּעוּרוֹת, אָדוֹן.


שָׁתִינוּ זֹאת, אָדוֹן.

גַּם אֶת הַדָּם, גַּם אֶת הַצֶּלֶם שֶׁהָיָה בַּדָּם, אָדוֹן.


בַּקֵּשׁ, אָדוֹן.


הֲרֵינוּ לְפָנֶיךָ.


מגרמנית: זיוה שמיר


ברי, מאחורי דבריהם של "הבהמות" המובלות אל השוקת עומד המחבר המובלע המתבונן בהן בתמיהה ומטיח דברים כלפי שמים. שירו מראה כמה אטוּמים הם הגרמנים הפשוטים, כמה חסרי אמפתיה הם לסבל הזולת. אפשר להובילם באף אל באר מלאה בדם, והם עדיין מאמינים במנהיג הכריזמטי שמוביל אותם כצאן.


חוויותיו של פול צלאן מימי השואה רדפו אותו עד סוף ימיו. ביום 20 באפריל 1970 עזב המשורר הדגול את דירתו בשדרות אמיל זולא, ונכנע לשדים שרדפוהו שנות דור ויותר. הוא בחר, כנראה במתכוון, בגשר שעליו כתב המשורר אפולינר את שירו הנודע "גשר מיראבו", וקפץ ממנו אל מעמקי נהר הסיין. גופתו נמצאה כעשרה ימים לאחר שנעלם. על שולחנו השאיר את הביוגרפיה של המשורר הגרמני פרידריך הלדרלין, ובו סימן את המשפט הבא – רמז מטרים לסופו המר: "לפעמים הגֶניוס מאבד את אורו וטובע בבאר המרה השחורה שבלִבּוֹ".

פוסטים קשורים

הצג הכול