קליל - ועמוק

יצחק אורבוך-אורפז / אהבות קטנות, טרופים קטנים / תל-אביב, הקיבוץ המאוחד, 1992

פורסם: ידיעות אחרונות , 11/09/1992

(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)

בסיפורי 'רחוב הטומוז'נה' חזר יצחק אורפז אל "שורשיו", אל נופי ילדות רחוקים - נופי 'ספיח' ו'מאחורי הגדר' - אף החזיר לעצמו את שמו ה"גלותי", שאותו השליך בעבר, כרבים מבני דורו. גם נוסח כתיבה חזר כביכול אל דור ה"אבות": תחת נוסח אלבר קאמי, שהיווה לבני-הדור מקור השראה ודאי, נוסח שהכיל כבר בתוכו דיאלוג סמוי עם קפקא ועם סארטר, בא נוסח "שקוף" וקריא, שאפילו הסמלים המשובצים בו לא עממוהו. לעומת זאת, ב'הכלה הנצחית', עברה כתיבתו של אורפז אל הקוטב שכנגד, והפכה עמומה וקריפטית יותר ויותר, ומסריה - חידה לרוב קוראיה.

בספר סיפוריו החדש, 'אהבות קטנות, טירופים קטנים', מזומנת לקוראי אורפז הפתעה נוספת: מצד אחד, חוזר בו הסופר אל אותם מוטיבים, המוכרים לנו ממיטב סיפוריו המוקדמים, כגון 'נמלים' ו'מות ליסאנדה'. ואולם, הסיפורים החדשים אינם נראים "קפקאיים" ומאיימים כל עיקר, לפחות על פני השטח להיפך, הם נקראים בשטף ובקלות, בשל קוצר היריעה, ובשל האווירה העירונית התוססת, העדכנית וה"בלתי-מחייבת" שלהם, וכן בשל היותם שזורים באירוניה קלילה ובהומור.

ואולם, זהו צדו האחד בלבד של סיפורים "קלילים" אלה, שצדם השני מגלה אותם נושאים אקזיסטנציאליים כבדים ועמוקים, שהטרידו את מנוחתו של אורפז מאז ומתמיד, ושעיקרם מעוגן בצד הטראגי של הקיום האנושי. כבמחזות אחדים, המשתייכים לזרם ה"אבסורד", סיפוריו של אורפז מתרחשים בדרך-כלל בתוך דל"ת אמות של היחיד הכושל והאנטי-הרואי, המגלה כמיהה נצחית לאיזה גן-עדן אבוד, ולמעשה הופך את חייו עלי-אדמות לטלטול אינסופי ולגיהנם שללא מוצא.

צדם ה"טריוויאלי" של סיפורים אלה אינו צריך להטעות את הקוראים: לפנינו כתיבה בלשון יומיומית-לכאורה, על עניינים שגרתיים-לכאורה, ולפתע חלה בהם חריגה בלתי-צפויה אל הטרנסצנדנטי ואל המיסטי, כגון בסיפור 'טליתא קומי', המערב פרטים עדכניים על מחירי שכירות, אתרים קונקרטיים מן המציאות הירושלמים, אזכור מעשי סכינאות של ערבים, שאירעו אך "תמול שלשום" בבירה, ומוטיבים משיחיים ונוצריים מן האוונגליונים. ואין הקורא יודע היכן נגמרת המציאות והיכן מתחיל היסוד המטא-ריאליסטי.

*

הסיפורים שלפנינו עשירים בפראדוקסים ובמיני סתירות - אמיתיות ומדומות. ככלל, כתיבתו של אורפז עשירה בצירופים אוקסימורוניים ('הצליין החילוני' ו'הכלה הנצחית' הן שתי כותרות אוקסימורוניות, שאינן מנסו�