פשטות מדומה

ישראל אלירז / אמצע (מבחר שירים 1980-1990) / ספרית פועלים, ת"א 1990

פורסם: ידיעות אחרונות , 25/05/1990


(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)


לפנינו מבחר מנופה משמונה קובצי שירה, שיצאו לאור במרוצת העשור האחרון, אסופה נאה ובשלה, ללא ייתור, שניתן להמשילה לעבודתו של אדריכל אנגלי, שהחליט לבנות מיבנה המשתלב בנוף ים-תיכוני שטוף שמש ועלווה. שירי המחזור 'דרך בית לחם' (1980), שיצאו בשעתם תחת שם-העט ג'ורג' מתיא איברהים, הם אודה לדברים הפשוטים והטובים - הלחם, היין, הנוף הטבעי, האהבה - שאינם תובעים דרישה וחקירה: "לצבוט לחם, להפשיט פירות, לקנב, להבעיר / לעבור יחד במשעול ליד המים / עד יחשיך האור ממעל לעצים / ולא לשאול /מפני מה". האורגניות וההתמזגות האותנטית שבין אדם למקום, כפשט ולא כרמז, הן ששובות את לבו של הדובר בשירים אלה, ואותן תכונות עצמן הן ששובות את לבו של הקורא בשירתו של אלירז.


אלירז שר, כמתוך התבוננות קונטמפלטיבית, בכוח הטמון במעשה הפשוט, מעשיו ותנועותיו של אדם החי לפי תומו בהרמוניה עם הטבע שמסביב, והיודע את חוקיו ורזיו. אין בשירים הללו געגועים רוסואיים אל גן עדן אבוד, כי אם תבונה שקטה ומפוכחת של איש-תרבות, המתבונן בדברים האמיתיים, נעדרי הזיוף והמסיכה, כמתוך ניסיון-חיים ורזיגנציה אנטי-רומנטית ולא מתוך מרי נואש האופייני יבתם של צעירים מתבגרים. והלשון בהתאם: נקייה ממליצות, מזיקוקי די-נור ומ"יער של סמלים". יש להדגיש: אין לפנינו כיסופים של רומנטיקון-שלאחר-זמנו דווקא העירוב המעניין בין ישן לחדש הוא שמקנה לשירים הללו, למרבה הפראדוקס, את מודרניותם הרבה, ולא מסיג אותם לאחור. בשיר 'בחלחול' מתואר נער ערבי עול-ימים, העומד בגומחת החנות וכותש ירק באבן "בתנועה למודה, עתיקה מאוד שהוא / ברגע זה, לעינינו, המציאה מחדש". את החדש, גם בתחומי הטכניקה הפואטית, ניתן אפוא ליצור גם באמצעים ישנים-נושנים, שזה אך נתגלו מחדש, והם חדשניים כביום היוולדם.


*


רבים ממחזורי השירים שבמבחרוביםיבה רפסודית, המחליפה תכופות תכנים וצורות, אך חרף שינויי הנושא והמיקצב, עומד כל מחזור כחטיבה לעצמה, עם קשרי זיקה וניגוד מעניינים בין כל יחידה ויחידה שבתוכו. ג