סיפורים מהסרטים: פרק ב'

אילנה ברנשטיין / דיה הניג (רומאן) / הסדרה הלבנה, עם עובד, 1992

פורסם: מעריב 01/05/1992


(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)


דיה הניג היא אשה בשנות הארבעים לחייה, "ילדת פרחים" מזדקנת, שנזרקה מן המרכז אל השוליים. היא, שפגשה את בעלה עמוס, "מלח הארץ", באוניברסיטה העברית של סוף שנות הששים, וניהלה אתו בתחילה חיי משפחה טיפוסיים של בני המעמד הבינוני-הגבוה, הידרדרה לימים, ביחד עם התינוק שילדה למאהבה, אל ה"זולה" (מחבוא של שמעון ("אבו ג'ילדה" - אל בית נטוש ומועד להריסה, ללא מים וחשמל. דיה הניג היא חוליה מרכזית בשלשלת של נשים אקסצנטריות, המסרבות ל בתלם, ועל כן עולות קורבן - כל אחת בתורה - על מזבח נשיותן: אמה שולמית, ששירתה בתפקידים בכירים במשרד החוץ, התנסתה בלידה קשה מגבר שחור, שנמלט לדרכו לאחר יחסים חטופים. דיה עצמה, מרדה בגורל הכפוי עליה (חיי תופת במחיצת גבר אנוכי וילדותי, סופר מתוסכל ואיש-עסקים כושל), ונמלטה אל גיהנם מסוג אחר. בתה תהילה (תילי), הצורבת את פטמות שדיה כדי שלא יגדלו, משלמת את המחיר הכבד ביותר על היגררות סבתה ואמה אחר גורלן, ומסיימת את חייה במוות סתמי ונורא, בעצם עלומיה.


ולמרות שהספר נושא את שמה של דיה הניג, אין דמותה הייחודית - דמות של מולאטית יפיפייה וגבוהה, פרי-אהבתם של אמה וגבר מהאי מרטיניק - קורמת עור וגידים. מכל הדמויות, שקולן נשמע ב"ראשומון" הפנטסמגורי שיצרה אילנה ברנשטיין, רק שלוש דמויות משכנעות כמדומה את הקורא בממשותן: "אבו ג'ילדה" בעל המאורה, שבה מגדלת דיה הניג את תינוקה עדנה העובדת הסיעודית, הגובה את עדויותיהם של "גיבורי" הרומאן, ונגרפת בעצמה לתוך סבך העלילה ועמוס הניג, בן למשפחת תעשיינים עשירה, המפצה את עצמו על תסכוליו בהקסמת נשים ובכיבושן המיידי.


עולמו וקולו האישי של שמעון ("אבו ג'ילדה" משכנע במיוחד. לעתים, נדמה כאילו הושם מכשיר-הקלטה ליד גבר קשוח וטוב-לב, פוגע ופגיע כאחד, משולי הקיום התל-אביבי, ללכידת כל המחוות, הניואנסים ודרכי המחשבה של טיפוסים שכמותו, שקיבלו את השכלתם ב"בית-הספר הגבוה של החיים". טכניקת ה"ראשומון" (שקיבלה אצלנו את ביטויה המלא והמשוכלל ביותר ברומאנים של א"