"ניו איזראל"

אריאל שנבל, יום השישי (רומן), כינרת-זמורה מוציאים לאור, מודיעין 2026, 269 עמודים.

כמה מילים בשבח הספר החדש "יום השישי", בכור ספריו של אריאל שנבל, שהוא ספר פנטזיה יוצא דופן במקומותינו. זהו ספר צעיר, סוחף, שאין בו רגע דל. לא קל לאתר בו את קו-התפר שבין המציאוּת הפשוטה לבין היסודות העל/אל-טבעיים. הכול זורם בטבעיוּת – panta rhei – כמאמר הפתגם היווני העתיק. זהו ספר על אנשים רגילים, שמוּכּרים לנו מן החיים היום-יומיים, הנקלעים למצבים שלא ייאמנו.

לרגע חשבתי שאריאל שנאבל, שעד כה חיבר ספר אחד בלבד, הוא יורשו הישראלי של סטיבן קינג, שכתב כשבעים ספרים וכמאתיים סיפורים ונובלות. סטיבן קינג חיבר כידוע ספרי פנטזיה רבי-תפוצה, וביניהם ספרו "22/11/63" המספר את סיפורו של ג'ייק אֶפּינג, מורה לאנגלית ממיין שבניו-אינגלנד, שידידו מראה לו פורטל (שער) המאפשר למי שעובר דרכו לחזור בזמן ולשַׁנות את העבר. ג'ייק מחליט לעבור דרך השער כדי למנוע את רצח הנשיא ג'ון פ' קנדי ולשנות את פני היסטוריה לטובה. גם אם מהלך כזה עשוי להתרחש בספרות הפנטזיה, האם ניתן לחזות מראש את תוצאותיו? האם ביטולה של קטסטרופה אחת תביא בהכרח מרפא לאנושות?

לצד 22/11/1963, יום רצח קנדי, ישנם שני תאריכים שנעשו סמלים (icons), או צמתי-דרכים חשובים בתולדות המאה ה-21. האחד מהם הוא 11/09/2001, יום מתקפת הטרור של ארגון אל-קאעידה נגד ארצות-הברית של אמריקה, הקרוי בפי העם בשם "Nine-Eleven" (בקרוב יציינו שנות דור לאירועיה). אירוע הקריסה של מגדלי התאומים בניו-יורק, שגבה את חייהם של כשלושת אלפים אזרחים, נחשב לפיגוע הטרור הקטלני הגדול בתולדות העולם, ובעקבותיו נפתח עידן עולמי חדש של מלחמה בארגוני טרור. ואצלנו זכור לרע התאריך של טבח השבעה באוקטובר (7 באוקטובר 2023, שמחת תורה תשפ"ד), מתקפת הפתע של החמאס לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. במהלכה של המתקפה – הנחשבת לאסון הלאומי הכבד ביותר מאז השואה – נהרגו, נפצעו ונחטפו ישראלים רבים. רק חלק מהחטופים הוחזרו ארצה לאחר קרבות מרים.

ספרו של אריאל שנאבל מתמקד בטראומה הלאומית, המדממת עדיין, של ה-7 באוקטובר, ומעניק לגיבורה שלו אפשרות של תיקון: להחזיר את מציאוּת חיינו אל ה-6 באוקטובר ולמנוע את הטבח שבו איבדה את אישהּ, אהוב לִבּה לביא. את החזרת המצב לקדמותו מבצעת האישה בעזרת לחש-נחש קבלי שהגיע אליה בירושה. לכאורה זהו מִפנה מבורך, מין חזון אחרית הימים, חלף ספריהם האפוקליפטיים של בנימין תמוז, עמוס קינן יוסף מונדי, אמנון רובינשטיין, אביבית משמרי, יגאל סרנה ועוד, שיצירותיהם חזו שחורות וחלק מנבואותיהם נתקיימו להוותנו. ואולם, מתברר שגם המציאוּת ה"מתוקנת" איננה גן-עדן עלי אדמות. לעִתים היא אפילו גרועה מן המציאוּת הנוראה והטראומטית שקדמה לה.

לכאורה יש זיקה בין אריאל שנאבל לסטיבן קינג שגיבור ספרו "22/11/63" יוצא לדרכו האקספרימנטלית מניו-אינגלנד – מן המקום שאליו הגיעו מעפילי הספינה "מייפלאור" לצפון החוף המזרחי של ארצות-הברית בשל רדיפות דתיות שמהן סבלו באנגליה כדי להקים "עולם חדש". אלה הם האבות המכוננים של המיתוס והאֶתוס האמריקני שלעתיד לבוא. כותרת ספרו של אריאל שנאבל – "יום השישי" – מתכתבת עם בריאת האדם ועם סוף סיפור הבריאה בפרק א' בספר בראשית. בפרק א' מוצג האדם כנזר הבריאה; והנה, כבר בפרק ו' מתברר שאלוהים מתחרט על מעשה הבריאה ומבקש לִמחות את האדם מעל פני האדמה: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל־הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי־עָשָׂה אֶת־הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ.  וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר־בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. (בראשית ו, ה-ז). כאן וכאן לפנינו התחקות אחרי הולדת את הרעיון להתכחש לקיים ולברוא "עולם חדש".

( לחצו לדף הספר באתר עברית )

ספרו של שנאבל הוא ספר על עם ששרד את כל המלחמות, האסונות והטראומות, וחרף רעיון "ההבטחה" קיומו עדיין אינו מובטח. כבר אצל חז"ל עלה הרעיון הנועז המלמד שההצלחה והכשלון כרוכים זה בזה, וזהו טבעו של העולם מיום הקמתו. לאמִתו של דבר, עוד בטרם נברא העולם המוּכּר לנו מספרים המקובלים שהיה הקב"ה "בורא עולמות ומחריבן", ורעיון גנוסטי זה מלמדנו שתמיד יהיו בחיינו נפילות ושיבושים, הנחוצים לא פחות מההצלחות. על האדם להכיר במלאכת הבנייה והסתירה ולהמשיך במלאכתו, בחינת "שבע יפול צדיק וקם". מכאן נובע גם תהליך ה"תיקון" שהגה האר"י, שלפיו בזמן בריאת העולם נשברו הכלים מחוסר היכולת להכיל את האור האלוהי, ותפקיד האדם הוא לחפש ולמצוא את ניצוצות הקדושה שאבדו ולהחזיר את השלֵמות וההרמוניה לעולמנו הפגום. האם אך מקרה הוא שהגבר האהוב שנהרג ברומן של אריאל שנאבל שמו "לביא" (המזכיר בשמו גם את כינויו של האר"י, המקובל הלוריאני הנודע, וגם מבצעים כגון "עם כלביא" (13 – 24 ביוני 2025) ו"כארי יתנשא" (2 ביולי – 6 באוגוסט 2025)? הרוחני והפיזי מתלכדים כאן למהות אחת.

הספר "יום השישי" אינו מאמין שמניעת הטבח הייתה מוליכה אותנו לעולם שכולו טוב. להפך, אפשר שהיה מתרחש אסון נורא יותר – לחורבן שהיה מוביל לבריחת המונים מהארץ לארצות הברית. בשנת 2048, בשנת המאה להקמת המדינה מתנהלת בספרו החזוני המפחיד של אריאל שנאבל, מדינה יהודית חלופית בהרי הרוקי – "New Israel" – שהוקמה לאחר חורבן הבית השלישי, לצד מדינת "ניו ג'ודאה" שהקימו החרדים באַיוֹוָה. מעניין להיווכח שהאגף החילוני הליברלי של ה-Ex-Israelis קובע את מקומו המחודש בפסגת ההרים, תחת כיפת השמיים, ואילו החרדים במישורי הערבה האין-סופיים שלצד הנהר הגדול.

קראתי והזדעזעתי, גם באופן אישי ולא "רק" באופן לאומי-קולקטיבי. מזה חודשים שאני מהלכת עם פנטזיה בת-ביצוע שאין לי מקום וקהל כדי להשמיעה. לדעתי, קלקול המידות והשנאה בין חלקי העם שהגיעו לשיאים כה מאיים (בעידוד שריה של הממשלה הנוכחית שראש הממשלה אינו גוער בהם), שיש צורך בצעד מהפכני במיוחד כדי להחזיר למדינה את זהותה, את מהותה ואת איכותה. הממשלה הנוכחית אמנם לא בראה את הפילוג בעם, אך היא לא ניסתה לנסות לעצור את התהליכים הרי-האסון. להפך, היא העמיקה אותו במחשבה טיפשית של פוליטיקאים צרי-אופק המאמינים שהפילוג מיטיב אִתם מן הבחינה האלקטורלית.

השחתת פני המדינה והעם בשנים האחרונות בניצוחו של צוות שרים כושל היא כה קיצונית עד שנדרשת הקמתה המחודשת של מדינת ישראל. שלושה דורות לאחר שהוקמה יש צורך באיתחול ("re-start"). נחוצה מדינה חדשה (באנגלית: "New Israel"), בארץ-ישראל, ולא בארצות-הברית, מדינה מתוקנת שפגמיה היסודיים יוסרו ממנה ויהיו לבָעֵר. תושביה יוכלו להצטרף אליה ולהתאזרח בה לאחר שיחתמו על רצונם לחיות במדינה שהם מכירים בזכות הקיום שלה, על נכונותם לחיות במדינה הפועלת לפי חוקיה של מדינה דמוקרטית ככל המדינות המתוקנות, שתושביה משרתים (בצבא או בשירות לאומי), שאזרחיה עובדים ומשלמים מִסים, שמוסדות הלימוד התורניים שלה שיוקמו מחדש ויכללו גם לימודים כלליים. המוסדות הללו יתנהלו בפיקוח המועצה להשכלה גבוהה, ומספר תלמידיהם ייקבע ביחס לנהוג במגזרים אחרים בחברה הישראלית החדשה, ולא לפי תיאבונם הבלתי מרוסן של "רועי העדה".

. במדינה החדשה יבוטל המצב שהוליד את המחלות הממאירות, שבגללן בורחים צעירים מן הארץ. יבוטל המצב שבו הצד שאינו מכיר במדינה ומכריז על נכונותו למות ובלבד שלא להגן עליה, דורש בעזוּת-מצח זכויות-יתר, ואכן מקבל את מיטב הזכויות. מאחר שאזרחיה של המדינה החדשה יחתמו על הכרה במדינה ונאמנות לחוקיה, ייתכן שלא יהיה צורך להיכנע לאותם גורמים המסכנים את קיומם של האם ושל המדינה. חלוקת המשאבים מחדש תעלה את רמת הביטחון, הכלכלה, החינוך, הבריאות והאושר של תושבי המדינה העמלים והיצרניים, שרק בזכותם קיימת המדינה. להזכירנו, בזמן הקורונה ונפילת הטילים, בני-ברק – קריה לא נאמנה, שבּהּ הכריזו "נמות ולא נתגייס" – לא זכתה להגנה משמַים, ורבים שילמו בה בחייהם על סירובם להתחסן ועל אמונם בחסדי שמים ולא בחיסונים, במקלטים, בממ"קים או בממ"דים. ואיך ימציאו בדור הבא מערכות ליירוט טילים – את הדור הבא של "כיפת ברזל" – בלי חובת לימודי ליב"ה?

ומה יקרה עם אותם אזרחים שלא יסכימו לתנאים ולא יחתמו על רצונם להצטרף למדינת ישראל המחודשת? הם לא יגורשו מהארץ, אך גם לא יזכו בתנאים של אזרחי המדינה המחודשת (אפשר שאחיהם, עשירי מידווד ברוקלין, בוורלי פארק והנקוק פארק בלוס אנג'לס יבטיחו את קיומם עד שיתרגלו למצב החדש). סוף-סוף החרדים באמריקה עובדים לפרנסתם. רוב החרדים יחתמו על רצונם להצטרף למדינה המחודשת ולציית לחוקיה, ורק כך יהפכו בהדרגה לתושבים מועילים שיתרמו למדינה ולרווחתה. האם זוהי אוטופיה? לדעתי, זהו מהפך קל יחסית לביצוע. כל השתהות וטמינת הראש באדמה עלולה באמת להביא ח"ו בתוך שנות דור את חורבן הבית השלישי.

ובחזרה לספרו של אריאל שנאבל: ספר של action אינו מתאים לכאורה למדורי הספרות. ואולם, הספר "יום השישי" אינו רק ספר של "מתח-פעולה", אלא ספר של "איש מחשבות", שרוצה להמשיך לחיות במדינת ישראל וחרד לגורל משפחתו ולגורל החברה. המחשבה על מתקפת סייבר אזורית שמשבשת את מקורות המים, החשמל והתקשורת, היא אפשרות שהספר הפנטסמגורי הזה לוקח בחשבון, ולעומתו זוועות העתיד בדיסטופיות כמו "עולם חדש מופלא" ( Brave New World ,1932) של אלדוס האקסלי (Aldous Huxley) מחווירות מול עולמנו ההופך לעולם חסר כל איסורי "טאבו", שבו – כדברי המשורר האירי ו"ב ייטס (Yeats): "הַכֹּל קוֹרֵס; צִיר הָעוֹלָם נִשְׁבַּר; / תֵּבֵל – זִירָה לְתֹהוּ מִשְׁתַּלֵּחַ". הספר "יום השישי" הוא ספר חובה למי שחוזה את פני העתיד ומחשבותיו אינן נותנות לו מנוח.