מעורבות המשוררים

הלל ברזל / גבהות הכיסופים: שירה מתקנת עולם

(עיקרי השקפה ואמונה מ'צדקיהו בבית הפקודות' ועד 'הכול הולך')

אגודת הסופרים העברים בישראל, 1993


פורסם: ידיעות אחרונות , 07/01/1994


(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)

ספרו החדש של הפרופ' הלל ברזל עוסק, כפי שתת-הכותרת שלו והדברים שבפתחו מצביעים, בחטיבות שירה מתקופת ההשכלה ועד ימינו כב"מאניפסטים רעיוניים", המחזיקים בתוכם עיקרי השקפה ואמונה. ספרות ההשכלה העברית, שהיתה מיליטנטית יותר משהצטיינה בערכים אסתטיים, קבעה את נורמות היסוד: מאז ועד עתה נתברכה בדרך-כלל הספרות העברית ה"קאנונית", לרבות השירה הלירית "בת השמים", החופשית לכאורה ממגבלות של מחויבות ומעורבות פוליטית, בשלל ערכים רפורמאטוריים, מתקני-עולם. בדרך-כלל, אין הסופר מסתפק ביצירת "אמנות לשם אמנות", ממרומי מיגדל-השן הסוליפסיסטי, אלא מגלה תכופות מעורבות של אידיאולוג לוחם, למען מטרה רעיונית חברתית, לאומית או אוניברסלית.


התחנות, שבהן בחר הלל ברזל מתוך רצף הספרות העברית החדשה, כדי לבסס את התיזה שבמרכז ספרו, הן יצירת יל"ג, ח"נ ביאליק, ש' טשרניחובסקי, א' שלונסקי, א"צ גרינברג, נ' אלתרמן, י' רטוש, ש' שלום, זלדה ואמיר גלבוע. דרכן, מתגלה פסיפס רעיוני עשיר, המדגים היטב עד כמה העסיקה הספרות העברית את עצמה בחלום הרפורמאטורי בדבר עיצובו של אדם חדש, עם חדש ועולם חדש, הטוב שבכל העולמות. בפרק הסיכום, מובא עיון משווה בין ארבע מסות עקרוניות: 'גילוי וכיסוי בלשון' של ח"נ ביאליק, 'השורה' מאת י' שטיינברג, 'כלפי תשעים ותשעה' מאת א"צ גרינברג ו'זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית' מאת נ' זך. הספר הוא, אם כן, פאנוראמי בהיקפיו התימאטיים-אידאיים ובהיקפיו הכרונולוגיים, ומקוצר היריעה אתמקד בתיזה הכוללת שלו, אף בעניין אחד או שניים מתוך קשת הנושאים הרחבה שבמרכזו.