מוטב שתשכחני בבת-שחוק

על שיר פרֵדה מאת כריסטינה רוֹזֶטי

פורסם: חדשות בן עזר , גליון 1692, 28/10/2021

המשוררת הוויקטוריאנית כריסטינה רוזֶטי (1830 – 1894), השתייכה למשפחת אמנים נודעת, פליטים פוליטיים מנפולי, שהידוע שבהם הוא הצייר גבּריאל רוזֶטי. תמונותיהם של האמנים לבית רוֹזֶטי ושל חבריהם "הפְּרֶה-רפאליטים", שדגלו ב"אמנות לשם אמנות", הצטיינו בדיוקנאותיהם הענוגים, בצבעי החלום המעודנים שלהם ובסמליוּת של פרטי הנוף המקיפים כל דיוקן. חברי האסכולה "הפְּרֶה-רפאליטית" ביקשו להדגיש את הזיקה שבין האמנויות ולהפיל את החיץ שביניהן: להכניס יסודות פיוטיים למלאכת הציור ולהקנות לשירה ממשות פלסטית.

שיריה של כריסטינה רוזטי, המלאים בחָכמת חיים ובאירוניה כבושה, קנו להם מעריצים רבים, וגם... חקיינים לא מעטים. כשראתה המשוררת חדת-העין והשנונה, שהכירה בערך עצמהּ, איך קנייני הרוח שלה נגזלים ממנה והופכים "מטבע עובר לסופר", היא כתבה משל קצרצר בשם "אלון" שממנו ניתן להבין שעץ אלון זקוק לתקופת צמיחה של מאה שנים בטרם יהיה אלון ראוי לשמו, אך פטרייה המתיישבת עליו יכולה לצמוח בִּן-לילה ולהופיע לעין כול במלוא גודלה ו"תפארתה" (המדומה). לכאורה אין כאן אלא חרוזים חביבים לגיל הרך, אך את הרעיונות העמוקים הטמונים במשל הקטן הזה לא יבינו הילדים:

A toadstool comes up in a night,--

  Learn the lesson, little folk:--

An oak grows on a hundred years,

  But then it is an oak.

"בִּן-לַיְלָה פִּטְרִיָּה תָּנֵץ, – / וּמַה הַלֶּקַח, קְטַנְטַנִּים?: – /

אַלּוֹן גָּדֵל מֵאָה שָׁנִים, / כִּי אֵין הוּא פִּטְרִיָּה. הוּא עֵץ".

מאנגלית: זיוה שמיר

רוֹזֶטי הוציאה בשנת 1872 את ספרה Sing Song קובץ שירים, מהראשונים בסוגו, ובו nursery rhymes לילדי הגן. כלולים בו בין השיטין רמזים חתרניים המיועדים לעמיתיה ברפובליקה הספרותית בת-הזמן. למעשה אלה הם מסרים ורעיונות הרלוונטיים בכל זמן ובכל אתר. השיר הקצר "אלון", למשל, מראה כמה קל לו לטַפּיל קצר-מועד לצוץ כהרף-עין ולהרשים את כל רואיו ב"גדוּלתו"; ומה רב הנזק שהוא גורם לצמח הפונדקאי שממנו הוא מוצץ את לשדו שנאגר אט-אט ברוב עמל; ואיזה מין אורגניזם מוזר ודיאבּוֹלי הוא טפיל כדוגמת הפטרייה שאפילו אינו נחשב צמח, ואינו זקוק לאור השמש כדי לשגשג, אך יש לו שורשים דקים וארוכים המגיעים לכל מקום המבטיח את קיומו. איזו דרך קצרה ומושלמת בחרה לה המשוררת, שמעולם לא הִכבּירה מילים ולא לקחה דבר מזולתה, כדי לתאר את תופעת החקיינוּת – את מלאכתם של האֶפִּיגונים הנעשית באפלה ובסתר!

השיר "Remember" הוא שירהּ הידוע ביותר של כריסטינה רוזטי, שנפרדה פעמיים מן הגברים שביקשו לשאתהּ לאישה בטענה/תואנה שאין הם מתאימים לה מבחינת השקפתה הדתית-רוחנית. היא נשארה בודדה וערירית, אך כתבה שירים נפלאים לילדים שלא היו לה. הדו-טור (couplet) המסיים את הסונטה שלה "Remember" הפך לאחת המימרות הפופולריות באתרי הציטטות. כמה איפוק ואצילות נדרשים כדי להשמיעה!

Remember 

Christina Rossetti

Remember me when I am gone away,

Gone far away into the silent land;

When you can no more hold me by the hand,

Nor I half turn to go yet turning stay.

Remember me when no more day by day

You tell me of our future that you plann'd:

Only remember me; you understand

It will be late to counsel then or pray.

Yet if you should forget me for a while

 And afterwards remember, do not grieve:

For if the darkness and corruption leave

A vestige of the thoughts that once I had,

Better by far you should forget and smile

Than that you should remember and be sad.

זָכרני נא / כריסטינה רוֹזֶטי

זָכְרֵנִי נָא גַּם כְּשֶׁאֵלֵךְ מִכָּאן,

לַמֶּרְחָקִים, אֱלֵי מְחוֹז-

דּוּמָה, בּוֹ לֹא תּוּכַל יָדְךָ אֱחֹז,

וּבוֹ אֶמְצָא מָקוֹם לִי לְמִשְׁכָּן.

זָכְרֵנִי גַּם אִם כָּל הַזְּמַן כָּלָה

לָשׁוּב לָדוּשׁ בְּגוֹרָלֵנוּ שֶׁתֻּכְנַן.

רַק נְצֹר זִכְרִי; הֲרֵי לְךָ מוּבָן:

כְּבָר מְאֻחָר לָעוּץ עֵצָה, לָשֵׂאת תְּפִלָּה.

וְאִם לֹא תִּזְכְּרֵנִי מֵרָחוֹק

וְשׁוּב יָצוּץ זִכְרִי; בִּי, אַל תִּדְאַב:

אִם אֹפֶל הַיָּמִים וְהָרָקָב

יוֹתִירוּ קְצָת מִמַה שֶּׁנִּתְרַקֵּם,

מוּטָב שֶׁתִּשְׁכְּחֵנִי בְּבַת-שְׂחוֹק,

מִשֶׁתִּזְכֹּר אוֹתִי וְתִתְעַגֵּם.

מאנגלית: זיוה שמיר