כשהאמת של הזולת מכה ישר בפרצופך

על שיריו המביכים של פיליפ לרקין

פורסם: חדשות בן עזר, גליון 1679 13/09/2021


המשורר היהודי הבריטי פיליפ לרקין (1922 – 1985), התפרסם בזכות סירובו לקבל את התואר "משורר לאומי" ("Poet Laureate") מִידי מלכת אנגליה, תוך ויתור על כבוד, יוקרה ורבבות ליש"ט. לרקין המופנם, שסבל בילדותו מגמגום, מילא שנים רבות תפקיד של ספרן פשוט, והסתפק במועט שבמועט. במרוצת השנים הוא חָלק את חייו עם שתי נשים לכל הפחות, אך רוב ימיו עברו עליו בבדידות כלל לא מזהרת, שהניבה יבול יצירות אדיר ממדים. שיריו מצטיינים בהומור ובאירוניה, בחָכמת חיים ובישירוּת-חושפת-מומים שאינה אופיינית כלל לדור האחרון – דור ה-politically correct המעדיף מתוך בחירה לחיות ב"עלמא דשִׁקרא".


את השיר שיובא להלן הכתיר פיליפ לרקין באירוניה בכותרת הלטינית "Annus Mirabilis" – כותרת ששימשה לאורך ההיסטוריה פעמים אחדות לציוּן שנה שבָּהּ התחולל מהפך היסטורי רב חשיבות. "שנה מופלאה" היא, למשל, שנת 1666 שבָּהּ גילה סיר אייזיק ניוטון את כוח הכבידה, או שנת 1905, שבָּהּ פרסם אלברט איינשטיין את תורת היחסוּת (בשנה זו פרסם איינשטיין גם אסופה של ארבעה מאמרים מדעיים שאותה הכתיר בכותרת "Annus Mirabilis"). לרקין בחר להכתיר בתואר הזה את שנת 1963, השנה שבָּהּ התחילו הנשים בארצות המערב להשתמש בהמוניהן בגלולה למניעת היריון – מהפך שתרם בלי ספק לשחרור האישה יותר מכל הפגנת מחאה של שריפת חזיות. בסגנון אבּסוּרדי ואירוני הוא מציג בהומור את השנה הזאת כשנה מופלאה שבָּהּ נתגלו לראשונה יחסי המין, אלא שלדבריו הוא, באופן אישי... איחר לצערו את המועד. שיר זה, כמו רבים משיריו של פיליפ לרקין, הוא מופת של אמת אוניברסלית רבת ממדים ושל אמת אישית המובאת לכאורה מזווית ראייה צרה ומוגבלת. המשקל והחריזה של שירי לרקין מצטיינים בסדירוּת כמו-שמרנית עם חריגות מטורפות ומפתיעות, הדורשות ממתרגמיו דריכוּת יתר. סגנונו הישיר וחסר העכבות והאירוניה העצמית המושחזת שלו תרמו לפופולריות שלו, ועד עצם היום הזה, שנים לאחר מותו בטרם עת, שיריו אהובים, מצוטטים ומולחנים.


Annus Mirabilis

Philip Larkin


Sexual intercourse began

In nineteen sixty-three

(which was rather late for me) -

Between the end of the "Chatterley" ban

And the Beatles' first LP.


Up to then there'd only been

A sort of bargaining,

A wrangle wrangle for the ring,

A shame that started at sixteen

And spread to everything.


Then all at once the quarrel sank:

Everyone felt the same,

And every life became

A brilliant breaking of the bank,

A quite unlosable game.


So life was never better than

In nineteen sixty-three

(Though just too late for me) -

Between the end of the "Chatterley" ban

And the Beatles' first LP.



שנה מופלאה / פיליפ לרקין


כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה שֶׁל יַחֲסֵי הַמִּין

רַק בִּשְׁנַת שִׁשִּׁים וְשָׁלֹש הִתְחִיל לִהְיוֹת זָמִין

(דֵּי מְאֻחָר לְגֶבֶר בְּגִילִי).

הָאִסּוּרִים הֻסְּרוּ מִ"לֵיידִי צַ'טֶרְלִי"

וְלַחִפּוּשִׁיּוֹת יָצָא אַלְבּוֹם רִאשׁוֹן, הֲתַאֲמִין?


עַד אָז חָיִינוּ בְּהִתְלַבְּטוּת אִישִׁית

בְּהִתְמַקְּחוּת לְקוֹל צְלִילֵי קֻפָּה,

וּמַאֲבָק מַתִּישׁ – מֵרוֹץ אֶל הַחֻפָּה,

וְהַבּוּשָׁה הַמַּתְחִילָה בְּסוֹף שִׁשִּׁית

וְעִם הַזְּמַן גְּדֵלָה וְנַעֲשֵׂית חֶרְפָּה.


וְאָז בְּבַת אַחַת הַמַּאֲבָק דָּעַךְ:

כֻּלָּם, כְּאִיש אֶחָד, לְפֶתַע חָשׁוּ כָּךְ.

וְכָל אֶחָד הָפַךְ

פּוֹרֵץ נוֹצֵץ, שֶׁלּוֹ מֻבְטָח

עָתִיד מְאֹד מֻצְלָח.


רַק טוֹב הִגִּיעַ לָעוֹלָם שֶׁהִשְׁתַּנָּה.

שִׁשִּׁים וְשָׁלֹש הָיְתָה זוֹ הַשָּׁנָה.

(קְצָת מְאֻחָר מִדַּי לְגֶבֶר בְּגִילִי).

הָאִסּוּרִים הֻסְּרוּ מִ"לֵיידִי צַ'טֶרְלִי"

וְלַחִפּוּשִׁיּוֹת יָצָא אַלְבּּוֹם בָּרִאשׁוֹנָה.




ועוד שיר קצר ומפתיע של פיליפ לרקין, המפגיש את הקורא עם אמירה קשה וישירה של המשורר על הוריו. ייתכן שחלק מקוראי עיתון בן עזר יזדעזעו מן המשפטים הבוטים והמביכים שבשיר הבא :


This Be The Verse

PHILIP LARKIN


They fuck you up, your mum and dad.   

    They may not mean to, but they do.   

They fill you with the faults they had

    And add some extra, just for you.


But they were fucked up in their turn

    By fools in old-style hats and coats,   

Who half the time were soppy-stern

    And half at one another’s throats.


Man hands on misery to man.

    It deepens like a coastal shelf.

Get out as early as you can,

    And don’t have any kids yourself.


וזה השיר אשר יושר / מאת פיליפ לרקין


אָבִיךָ וְאִמְּךָ דּוֹפְקִים אוֹתְךָ עַד כְּלוֹת.

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהֵם לֹא מִתְכַּוְּנִים,

אֲבָל הֵם מְמַלְּאִים אוֹתְךָ בְּמוּמֵיהֶם, וְעוֹד

תּוֹסֶפֶת יִחוּדִית לְךָ הֵם מְכִינִים.


אַךְ גַּם אוֹתָם הָיָה מִי שֶׁדָּפַק עַד עֶצֶם:

אוֹתָם שׁוֹטִים שֶׁאַךְ קִדְּמוּם בְּדוֹר,

מַחֲצִית זְמַנָם חָשְׂפָה חָזוּת נוֹצֶצֶת

בַּשְּׁאָר – אָחֲזוּ אִישׁ בְּרֵעוֹ לְהַשְׁמִידוֹ.


וְכָךְ נִמְסָר מִדּוֹר לְדוֹר הַסֵּבֶל

שֶׁמִּתְעַצֵּם כְּרַף-חוֹל מוּל גַּלִּים.

אָז צֵא מִזֶּה מִיָּד. נַתֵּק תַּ'חֶבֶל,

וְאַל תּוֹלִיד אַף פַּעַם עוֹלָלִים.


מאנגלית: זיוה שמיר

פוסטים קשורים

הצג הכול