טשרניחובסקי - מחוללה של מהפכה

פורסם: ב. הסופר: רבעון לספרות ולתרבות , 1996


(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)


ישנן חידות, שלעולם לא תיפתרנה, כגון השאלה האם אישים דגולים יוצרים בכוח אישיותם תקופות גדולות, או שמא תקופה גדולה היא זו המולידה את האישיות הגדולה. ולענייננו: מה הביא לידי כך ששני נערים מכפר נידח במחוזותיה הדרומיים של רוסיה, ללא ייחוס-אבות וללא מסורת של למדנות, יחוללו את המהפכה בה"א הידיעה בשירה העב' החדשה. ואף זאת: מבלי להקטין בערכה של השירה שמאז ועד עתה, שהוציאה מקרבה משוררים חשובים ורבי-כישרון, כיצד ניתן להסביר, שטרם קם לשני המשוררים האלה מי שידיח אותם מכסאם ויגזול מהם את תואר ענקי השירה העברית החדשה. חידה היא, וככל שנעמיק בה לא נגיע כנראה לסוף חקרה. יש להדגיש מראש: אי-אפשר לדון במהפכה שחולל טשרניחובסקי מבלי לכרוך אותה במהפכה הביאליקאית, ולהיפך. השניים חיו, באותן שנים פורמטיביות, כבעין סימביוזה: התמלאו זה מחוליתו של זה, ויבו איש את מהלכיו של רעהו.


כידוע, הגיעו שני המשוררים הצעירים לאודסה - אל המרכז הספרותי והציוני בן הזמן - בתחילת העשור האחרון של המאה התשע-עשרה, הוא העשור שהוליד את הקונגרס הציוני הראשון, והם פעלו במקביל בתחומי השירה העברית במשך ארבעה עשורים ויותר, עד לפטירת ביאליק ב-1934. נדודי טשרניחובסקי צפונה, תחילה לפטרבורג ב-1910 ואחר-כך לפינלנד והשתקעותו בתרגום האפוס הפיני והאמריקאי ואחר-כך ההומרי, הרחיקה אותם כמדומה זה מזה, ובתקופה שבה ישבו במקביל בברלין בשנות העשרים, נתפרדו דרכיהם, ואין עדות לקשרי רעות של ממש בין שני המשוררים הגדולים של דור התחייה (למעט מאמר-שבח אימפרסונלי, ב טשרניחובסקי ב-1923 ב-העת 'רימון', ובו הציע להוציא מהדורה מדעית של שירי ביאליק). מכל מקום, בפרק הראשון, הפורמאטיבי, של מהלך יצירתם, שבו פעלו זה לצד זה בשנות התשעים של המאה הקודמת, היה ביאליק בתוך זמן קצר לחביבם של סופרי אודסה, וכשהוקם, ערב התכנסות הקונגרס הציוני הראשון, כה"ע החשוב 'השלח', הפך למשוררו המרכזי.


רבים מבין ותיקי הסופרים הרימו גבה על מדיניות העורך, אך אותו שיר אחד ויחיד שכלל אחד-העם בכל חוברת מחוברות 'השלח' היה תכופות שיר של ביאליק - משורר צעיר ואלמוני, שטרם פרסם אז ספר-שירים משלו. לטש