top of page

ואת איש הרוח שכחו

עודכן: 19 ביוני 2022

פורסם: גג: כתב-עת לספרות (2) , 2000


מפעם לפעם אתה מזדמן, מרצון או מכורח, לאחד מאותם אירועי תרבות רבי משתתפים שבמרכזם חלוקת פרס או עיטור כבוד לאחד הסופרים או המדינאים. באירועים כאלה מתנהל לנגד עיניך ריטואל קבוע, שאין מנוס ממנו: באכסדרה של היכל התרבות או של המשכן לאומנויות הבמה עומד קהל אלגנטי, משועמם ושבע, מבני העילית השוקעת, ואגב גמיעת אפריטיף נאנח על קשיי הזמן ומועקותיו. מאליהם מתנגנות באוזניך שורותיו בנות האלמוות של אלתרמן: "לו רחק נא מפני עמקנות הטרקלין, / אשר אין בה דיבור מחייב" (מתוך השיר "נספח לשיר צלמי פנים", החותם את "עיר היונה"). וכשהקהל הנ"ל שוקע בכורסאות הנוחות ומחכה לדברו של איש הרוח, עולה על הבמה, לאור הזרקורים, השר או ראש העיר, וקורא את הדברים שהכין לו מבעוד מועד אחד הפרסומא