התוצאות הרות האסון של הצווים המוחלטים
עודכן: 1 ביולי 2022
משה גרנות: שלושת ספרי האימה - התנ״ך, הברית החדשה, הקוראן, צבעונים 2018 , 123 עמ'
פורסם: עיתון 77 - גליון 411 , מרץ 2020
( טקסט מלא בהמשך הדף )
....ההנחה העומדת בבסיס ספרו הפרובוקטיבי של משה גרנות שלושת ספרי האימה היא שתורות שבראו לצרכיהן יֵשות על־אנושית המצַווה צווים מוחלטים, מובילות את האנושות אל עברי־פי־פחת. כוונתו בראש וראשונה לשלוש התורות המונותיאיסטיות, הכופות על המאמינים צַווים אלוהיים, אך גם לתורות חילוניות שכופות על המאמינים צַווים של "מנהיגים אלוהיים". תורות אלו, על פי גרנות, הטילו אימה לאורך ההיסטוריה על עמים, שיתקו את כוח היצירה שלהם ודנו אותם לסבל מתמשך, לקנאות חסרת פשרות ולתקופות ארוכות של נחשלוּת...
התוצאות הרות האסון של הצווים המוחלטים
משה גרנות: שלושת ספרי האימה – התנ"ך, הברית החדשה, הקוראן, צבעונים 2018,
ההנחה העומדת בבסיס ספרו הפרובוקטיבי של משה גרנות שלושת ספרי האימה היא שתורות שבראו לצרכיהן יֵשות על-אנושית המצַווה צווים מוחלטים, מובילות את האנושות אל עברי-פי-פחת. כוונתו בראש וראשונה לשלוש התורות המונותיאיסטיות, הכופות על המאמינים צַווים אלוהיים, אך גם לתורות חילוניות שכופות על המאמינים צַווים של "מנהיגים אלוהיים". תורות אלו, על פי גרנות, הטילו אימה לאורך ההיסטוריה על עמים, שיתקו את כוח היצירה שלהם ודנו אותם לסבל מתמשך, לקנאות חסרת פשרות ולתקופות ארוכות של נחשלוּת.
לפי שלוש הדתות המונותיאיסטיות יש אל בורא עולם, המשגיח עליו במידת הצדק. ההשגחה העליונה חלה על כל הברואים, והיא אמורה לשפוט את הכְּלל והפְּרט. ואולם, המציאוּת מוכיחה בעליל שאין כל קשר בין ההתנהגות הדתית-אמונית של בני האדם לבין קורותיהם וגורלם. לפי גרנות, שלוש הדתות בדו סיפורי אגדות על אירועים מן העבר הרחוק, האפוף בערפילי המיתוס, ואגדות אלו נבראו כדי לאושש את קביעות היסוד של הדתות. המאמין שהתחנך על ברכיהן, בחינת "גירסא דינקותא", אינו יכול שלא להטמיע בקרבו את המסרים שלהן, המציגות את האל הכול-יכול ואת נציגיו עלי אדמות, אנשי האלוהים, המחוללים בשמו נִסים ונפלאות.
המחבר מראה כי בדתות המונותיאיסטיות מתיימרים "שליחי האל" לדעת לצטט את דבריו ולדבר מתוך גרונו. בעניין זה אין הבדל בין ספר התנ"ך, הברית החדשה והקוראן. שלושת הספרים יודעים בדיוק מה אמר האל ואיך בדעתו לפעול. משה והנביאים, ישוע ושליחיו ומוחמד – כולם מצטטים את האל המצַווה ציוויים על המאמינים ומודיע על עונשם של הכופרים.
גרנות מפרט בספרו הפולמוסי את האבסורדים, הסתירות, הכפילויות, המוזרויות, החוקים המקוממים, וכן את הניסוח הכושל והנחשל של החוקים שבשלושת הספרים האלה, המוכיחים בעליל שנעדרת בהם השלמות המצופה מ"דבר אלוהים". אדם בעל רוח חופשית לא יוכל להשלים עם הצו להשמיד את המאמינים של שאר הדתות; הוא לא יקבל בהכנעה הפליית הנשים והשפלתן; הוא לא יסכין עם עולם המבוסס על עבדות ללא ייחול ליום שבו תיעלם חרפת העבדות מהעולם.
המחבר מראה איך כל אחת משלוש הדתות שמקור כוחן בכתבי הקודש שלהן משוכנעת שהאמת האלוהית, וכל האמת האלוהית, מצויה. כיוון שבשלוש הדתות האל הוא בלתי מתפשר, נוקם, אכזר, ולעולם אי-אפשר לרצותו – התוצאה היא שכדי להגשים את צו האמת האחת והיחידה, המאמינים נדרשים תדיר לשפיכות דמים לאין קץ.
המחבר מצביע על כך שלספר התנ"ך יש יתרון על שני הספרים האחרים, משום שמשובצות בו גם תעודות שאינן מזכירות כלל את האל (שיר השירים, אסתר), מסופרים בו סיפורים שעניינם החיים המורכבים (סיפוריהם המרתקים של שאול ודויד, למשל), ויש בו גם שירים החושפים את חדוות החיים ואהבת הטבע, בלי זיקה לחובת האדם כלפי אלוהיו. מוזכרים בו גם מאמינים מפוכחים אחדים שבאים חשבון עם האל ומעמידים בספק את צדקתו (ירמיהו ואיוב). המחבר אף מדגיש את יתרונו של התנ"ך שאיננו מספר למאמינים את בדיית העולם הבא כמו הברית החדשה והקוראן. ואולם, התנ"ך הוא הספר הראשון שהמציא את ההיגד המבהיל "כּה אָמַר יְהֹוָ֔ה", ובכך קבע את גורלו של העולם לשבט. שני הספרים האחרים קיבלו את הרעיון הזה, הטמיעו אותו והפיצו אותו בעולם. המחבר איננו מאמין שבעתיד הנראה לעין ישתחרר העולם מכבליו.
גם המונותיאיזם וגם האלילות הם תוצר דמיונו של האדם, הנזקק לסדר עולם ותולה את יהבו במי שינהיג אותו. ואולם, לאלילות יש יתרון בכך שאין בה קנאות: היווני, עובד האלילים, קיבל ללא חשש את המיתוס האלילי המצרי. עובד האלילים הרומי קיבל ברצון את המיתוס האלילי היווני. עובד האלילים ההינדי קיבל ברצון רעיונות מן ההגות הבודהיסטית. האלילות כמעט שאינה מכירה קנאות דתית, ועל כן היא לא הזיקה לחשיבה החופשית. גדולי המוחות בתחומי הפילוסופיה והמדעים צמחו בה לצד בוראי המיתוסים על אלים וחצאי אלים. עובד האלילים ידע שיש אלים טובים ואלים רעים, והוא צריך לעשות מאמץ לרַצות את כולם. בעולם המורכב שהתגלה לעיניו היה זה פתרון סביר. המונותיאיסט, לעומתו, נאלץ להעמיס על האל את הטוב ואת הרע, והרי לא יעלה על הדעת שהאל האחד והיחיד הוא רע. על כן האשמה על מציאות הרע בעולם מועברת אל האדם, והאדם הופך לאשם תמידי הראוי למבול של עונשים.
ד"ר משה גרנות מצביע על כך ששום הבנה של חידת הקיום לא צמחה מן המעבר מן האלילות אל המונותיאיזם, אבל צמחו גם צמחו קנאות, סבל, נחשלות ואומללות. והרי דוגמאות אחדות המובאות בספר להיגדים המוחלטים מטילי האימה שמביא המחבר בספר זה:
התורה מצווה להשמיד טוטאלית את האוכלוסייה בכנען. גם הישועה הגדולה של עם ישראל, יציאת מצרים, גדושה בעונשי מוות תכופים, ובסופו של דבר במותם של כל יוצאי מצרים חוץ מכָּלב בן יפונה ויהושע בן נון. רוצח המונים כמו יהוא נחשב כמלך שעשה הישר בעיני ה' (מלכים ב ט'-י', ובעיקר י' 30: "ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיניי ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב, בני רבעים ישבו לך על כיסא ישראל"). יאשיהו המחולל רפורמה דתית, הדומה לפרטיה למעשיהם של אנשי דאע"ש, נחשב למלך ששב בכל לבבו לתורת משה.
כנגד המוסכמה שהברית החדשה מטיפה כביכול לחמלה וסליחה מובאים בספר פסוקים מחרידים: "מי שבא אליי (אל ישוע) ואיננו שונא את אביו ואת אימו, ואת אשתו ואת בניו ואת אחיותיו, ואף את נפשו שלו – אינו יכול להיות תלמידי". היהודים מקיימי מצוות התורה נתונים תחת קללה; אל תחשבו שבאתי (אני ישוע) להטיל שלום על הארץ, לא באתי להטיל שלום, אלא חרב, שהרי באתי לגרום פילוג בין איש לאביו, בין בת לאימה, ובין כלה לחמותה, ויהיו אויבי איש אנשי ביתו..."; ואף זאת: עם הדת החדשה יגיעו לעולם זוועות על האנושות. וכמובן, היהודים אשמים בצליבת בן האלוהים, לכן מקוללים לעולמי-עד.
הקוראן מתחרה בברית החדשה בשנאת היהודים: "ארורים הם הכופרים מבני ישראל... חרה בהם אף אלוהים, בעונשם (יהיו) לעולמים...". בעשרות מקומות בקוראן מתואר גן העדן שמיועד ללוחמים למען האסלאם שמשמידים את הכופרים, ותיאורים מזוויעים של המתרחש בגיהינום המיועד לכופרים. לאסלאם מלחמת-תמיד ב"כופרים", שחובה לגרשם ולהשמידם: "והרגתם אותם בכל אשר תתפשום, וגירשתם אותם מכל המקומות... ונלחמתם בם עד כלות... והייתה הדת לאלוהים..."; וכן, חובה להרוג את השבויים. לאישה יש מעמד של חצי גבר, ולבעל שמותר לו לשאת ארבע נשים, גם מותר להכות את אשתו.
הספר שלושת ספר האימה מביא שפע של כתובים המתארים את העולם המעוות שספרי הקודש מבקשים להנציח בעולם. ר' אברהם אבן עזרא הבין כבר במאה ה-12 כי הטענה על התגלות האל למשה – אין לה על מה שתסמוך, וכי אנשים מאוחרים שמו בפיו של משה צַווים שהגיעו כביכול מפי הגבורה, והנה, עברו מאות דורות, ולא מסתמן אופק שבו האנושות תשתחרר מכבלי הדת המובילים לקנאות רצחנית, לסגירות מפני הקדמה, המדע, האמנות.
*
שלושת ספרי האימה הוא לפי שעה האחרון בסדרת ספרים של משה גרנות המבקשים לשרטט את דיוקנה האמיתי של האמונה המונותיאיסטית. קדמו לו: התנ"ך – כף החובה (1986), אדיפוס ואבשלום (1996), שיחות עם חוזר בתשובה (1999), מפרי עץ הדעת (2000), ויקרא את שמם אדם (2012 - שני כרכים על פרשת השבוע בראייה חופשית – בשיתוף עם צופיה ודן מלר), וכן עגנון ללא מסווה (1991; ספר החושף את ההטפה האמונית של עגנון), אמונה משלו – היהודי החילוני ומשנתו של ישעיהו ליבוביץ' (1993, כנגד הטענה שסימן ההיכר של יהודי הוא קיום מצוות).