השחרור מן הרצועות והכבלים

על מהלך חייו הנפתל של המשורר אשר רייך (1937 – 2025)

פורסם: הארץ 23/5/2025 בשם "זה שמשמאל הוא המאהב האחרון לפני שאני נכנסתי לתמונה"

צילום: ערן וולקובסקי (מתוך עיתון "הארץ")

על השאיפה לשבור את אזיקי-הנפש ולהתנתק מכבלי-הדת כתב שאול טשרניחובסקי בשירו "לנוכח פסל אפולו", בהאשימו את אנשי-הדת על ששדדו את "אֱלֹהֵי כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן בְּסוּפָה,/ וַיַאַסְרוּהוּ בִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין…"; ויהודה עמיחי כתב במרובע השביעי שלו "אָבִי בִּתְפִלִּין, וַאֲנִי בַּחֲלוֹמוֹתַי רָתוּם" על התנתקותו מרצועות התפילין הרוצעות אותו אל משקוף בית-אבא ועל שאיפתו לנווט את חייו כרצונו. כאשר התנתק אשר רייך מעולם הדת, גזז את פאותיו והשליך את מלבושיו הארוכים של בן-תורה, ספק אם ידע שהשחרור מתרי"ג מצווֹת יטיל עליו קודקס חוקים חדש שימשול בו וישלוט בכל מערכי-חייו.

לא בנראוּת נעוץ עיקר המהפך שעבר עליו, אלא במהוּת: כשהתרחק מ"נטורי קרתא" והשאיר את רצועות התפילין בארון, הוא לא נשאר "בין החומות" כדי שנוטרים חילוניים ישמרוהו מכל רע. הוא גויס לגדוד 9 של חיל השריון, נתון לחרם של בני-משפחתו ו"אֶחיו" הלמדנים שאינם מכירים במדינה ובמוסדותיה. הוא עבד כ-30 שנה בעיתון "במחנה", ייסד בו את מוסף התרבות "טעם וריח", והחל מתקרב בהדרגה לחֶברה הישראלית. מצויד בהשקפת עולמו החדשה, שאינה נתונה לתכתיביהם של הורים ומורים, הוא נדד ברחבי הארץ, הן מרצון הן מאילוצי פרנסה, קרא משיריו והציג את רעיונותיו. הוא לא נהג להתגדר בד' אמות של היחיד, כמקובל בחלקים נרחבים של השירה בת-זמננו, אלא התגלה תמיד כמשורר "בעל מחשבות", המהרהר בשיריו ללא-הרף על עתיד העם והעולם.

לא בישראל בלבד יצא אשר רייך לשוט בארץ ולהתהלך בה. בניגוד לחבריו-לשעבר, תלמידי-הישיבה, המבכּרים לראות בעם-ישראל "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב", הוא ביקש להרחיב את יריעות "אוהל שם" ולקרוע בהן צוהר לאוויר העולם ואורו. הוא הִרצה במקומות רבים במרחבי תבל, וגם בפעילותו הלוקלית נשא עיניו אל העולם: הוא ערך בעיתון "הארץ" את מדור השוואת-התרגומים משירת העולם "הנשיקה מבעד למטפחת" שהובילוֹ ב-2001 להוצאת ספר בשם זה. במקביל אסף בין כותלי ביתו תרגומי שירה מספרות העולם. אם במכון לספרות עברית מצוי האוסף הגדול ביותר של הספרות העברית המתורגמת ללשונות העמים, הרי שבביתו של אשר רייך מצוי היפוכו: אוסף נדיר מסוגו של השירה העולמית, לסוגיהָ ולתקופותיה, בתרגום עברי.

עזיבת הדת וחומרותיה השפיעה גם על לשונו. הוא התחיל להבין שהשפה העברית איננה רק "לשון קודש" היאה לתפילות, אלא שפה ככל השפות החיות שניתן לפלרטט אִתה וללהטט בה. לא קשה להבחין שלשון שירתו מרבה בחידודים שנונים, ושייכת למסורת החידוד ( The Line of Wit ), שאברהם שלונסקי קבע את מהלכיה במודרניזם העברי. מי שאוזנו כרויה לדקויות, יכול לשמוע בשירי אשר רייך מכיתות שבבים ושברי פסוקים מסידור התפילה, מפרקי תהִלים, משיר-השירים ועוד – "גרסא דינקותא" מימי היותו תלמיד ב"חדר" בתלמודי-תורה ואחר כך בישיבות ״מאה שערים״ ו״קול תורה״.

אל הצירופים הכבולים מן המקורות ניתוֹספוּ אצלו צירופים ספונטניים, בלתי מודעים לעצמם, שעלו מראשו כמו ונוס מקצף הגלים. בכל שיר משיריו ניתן להראות איך נשברים הצירופים השחוקים ומומרים באמירות בלתי-צפויות, והסינתזה בין המקורות העבריים העתיקים לבין לשון הדיבור היא מהישגיו המרשימים ביותר. כך בשיריו, וכך גם בדיבורו היום-יומי: במקום הצירוף הכבול "חזר בתשובה", הוא ברא את היפוכו ("יצא בשאלה"), וכשביקש לקרוע מסכות של צביעות והתחסדות אצל סופרים ואנשי תקשורת, הוא שינה כותרת ביאליקאית נודעת, וכינה את דבריהם בשם "חיטוי וכיסוי בלשון". מוטב שלא להזכיר איך קרא למשוררת הנחשבת בעיני עצמה ואיך כינה את מבחר שיריה, פן יסמיק הנייר. תמיד נהג כמי שבעבורו מטבע-כסף מזויף ומטבע-לשון מזויף הם היינו-הך.

גם הפְּנייה לשירה, ולא לכתיבה עיתונאית, עיונית או סיפורית, הייתה חלק מהמהפכה הגדולה שלו שנפתחה בגיל 18 והתמידה 70 שנה עד ליום מותו. דת ושירה היו עד לתקופת ההשכלה קווים מקבילים שאינם נפגשים. בצד דרשות של דופי שהשמיעו חז"ל בגנות השירה, תמיד נתפסה השירה במקורות העבריים כיסוד יווני ונהנתני, שאינו יאה לבני ישראל מצניעי הלכת. לכן בחר א"ב יהושע להראות בספרו "מסע אל תום האלף" שבימי-הביניים חיו בקצה מערב רבנים שחיברו שירה עברית, אך לא בתקופתנו "המתקדמת".

כשאחי-סבי, ראשון המשוררים הדתיים המודרניים, יוסף-צבי רימון, עזב את הישיבה של הרב ריינס, עלה לארץ-ישראל העות'מאנית והתחיל לכתוב שירים, ראו בו אביו ומכריו פורץ גדר ומתיר מוסרות. אשר רייך מתוודה בעקיפין על האיסורים שהֵפר בשירו "הרים" (בספרו "להפך"), המדבֵּר על עירו שהָרים סביב לה ועל עזיבת עולם הקודש לטובת השירה. אצל משוררים העורכים בחייהם מהפָּךְ של מאה ושמונים מעלות מן הסוג שערך אשר רייך, הדיו מחלחלים ביודעין ואגב-גררא לכל תחומי החיים.

כשיצא ספר שיריו "להפך" (2006) הערתי לו שיש ספר הנושא את הכותרת הזאת:  À rebours, ספרו של ז׳וריס־קרל הויסמנס, גדול הסופרים ה"דקדנטיים", שבני ציפר תרגמוֹ מצרפתית לעברית בשם "להפך". אשר רייך לא נרתע מן הכפילות שבכותרת, כי ספרו עשה הכול... להפך. בספרות וגם בחייו האישיים התנהל הכול להפך מהמצופה: דווקא לאחר שזכו ספריו בפרסים והשתלבו באכסניות הנחשבות בארץ ובעולם, הוא סטה לפתע מדרך-המלך, ופרסם ספר פרוזה רווּי במוטיבים מן האוונגליונים בשם "איש עם דלת". חבריו-לשעבר נוהגים לדרוש בבית-המדרש את השם יש"ו כראשי-תיבות של קללה ידועה, אך אשר רייך הפך את "בן-הנגר" לדמות חשובה ומרכזית ביצירתו.

יצירתו זכתה להערכתם של ראשי המדברים בביקורת. עדי צמח כתב עליה ש"שבירת הנוסח השירי" בשירת רייך אפשרית אך ורק למי ששירה היא "שפת האם שלו". יורם ברונובסקי, שלא הִרבה לשבח את השירה הישראלית בת-זמננו, כתב: "מה חבל שעדיין לא נחקרה שירת רייך על גווניה ומצלוליה והמקצב האקספרסיבי שלה. זהו משורר[...] ששירתו מכל הבחינות היא בדרג הגבוה ביותר". עמינדב דיקמן כתב: "שירת רייך הבשלה היא שירה צבעונית, מלוטשת.[...] אלה המלַווים מכבר את שירתו כבר למדו להכיר את קולו הפיוטי המיוחד, למדו למצוא בכל שיר ושיר שלו איזו אמירה מהותית, שורה רושפת ומפתיעה".

אילו הועמדה לרשותי יריעה רחבה, הייתי יכולה לנתח, למשל, את השימוש בצירוף "איילת-אהבים" למן יל"ג, ביאליק, אלתרמן ועד שירת האהבה של אשר רייך, אבל לנוכח מגבלות ההיקף אצטט מהשיר "מילים לתמונה ססגונית" המתכתב עם פסוקים ידועים מהתנ"ך, אך גם סוטה מהם אל נתיב בלתי-צפוי:

"זוּ אֲהוּבָתִי,

זֶה שֶׁלִּימִינָהּ הוּא

אָחִיהָ שֶׁנָּפַל בִּלְבָנוֹן.

זֶה שֶׁמִּשְּׂמֹאל הוּא

הַמְּאַהֵב הָאַחֲרוֹן

לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִכְנַסְתִּי

לַתְּמוּנָה.

הִיא מְחַבֶּקֶת אוֹתָם חָזָק

כְּאִלּוּ יָדְעָה שֶׁתְּאַבֵּד אֶת שְׁנֵיהֶם.

מִן הַצַּד מַבִּיטָה בָּהֶם הָאֵם.

פָּנֶיהָ נִרְאוֹת כְּעֻגָה שְׁחוּמָה

שֶׁהַזְּמַן אָפָה עַל אֵשׁ גְּדוֹלָה".

מהדהדות כאן וריאציות של פסוקים משיר-השירים כ"שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי", "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה" וְ"אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ", אך השיר מעקם כל פסוק ומוליכוֹ למחוזות נטורליסטיים, השונים בתכלית מההקשר המקורי. לסיום ולסיכום אומַר שאשר רייך התחדש כל חייו ללא-הרף. שירתו עשתה כברת דרך ניכרת משנות השישים ועד עתה, הלכה והבשילה, הלכה והשילה את סממני הקישוט החיצוניים, והגיעה אל אמִתות חשופות שרק אמני-אמת מחוללים בהן אותן טרנספורמציות ההופכות אותן ליפות מאין כמותן.

---