top of page

הרשת החברתית המשאירה מיליארדי "חברים" בבדידותם

20 שנה לייסוד "פייסבוק"


חברת "פייסבוק" נוסדה ב-4 בפברואר 2004, בהשקעה צנועה של כעשרים אלף דולר, בעת שמייסדיה-בעליה היו עדיין סטודנטים באוניברסיטת הרווארד. הונו של הידוע מִבּין השותפים, מארק צוקרברג, מוערך כיום ביותר ממאה ועשרה מיליארד דולרים.


איך התחולל הנס הכלכלי הזה שהפך קומץ סטודנטים חסרי משאבים כספיים לאנשים החולשים על אימפריה הגדולה בממדיה, באוֹנהּ ובהוֹנהּ על מדינות רבות? ובכן, הרשת החברתית הידידותית של אוניברסיטת-האם הרווארד התחילה לצבור מוניטין ולהתפשט מעבר לאוניברסיטת-האֵם שבָּהּ נולדה. בתחילת ההתפשטות הקיפה "פייסבוק" את כל אוניברסיטאות "ליגת הקיסוס" ("Ivy League") היוקרתית, ומאוחר יותר נפתחה לשירות הציבור הרחב. כיום חברים ברשת כרבע מאוכלוסיית העולם, שכּן גם במקומות ברחבי העולם שבהם יכולת הקליטה נמוכה, הקשר האינטרנטי של "פייסבוק" ידידותי ונגיש. סיסמתה של החברה: "Connected Everywhere".


אפשר שהתואר "ידידותי" (friendly), המתאר בשפה האנגלית את קלות ההפעלה ויעילותה, גרם לכך שהמבקרים ב"פייסבוק" נקראים "חברים". וייתכן שהם נקראים "חברים", כי בשלב הראשון, הם המבקרים ב"פייסבוק" אכן הכירו זה את זה בשמם ובמראם כי נפגשו מסדרונות אוניברסיטת הרווארד. חלקם היו באמת חברים, פשוטו כמשמעו וללא מרכאות כפולות. זכור לי ששתיים מבנות משפחתי המורחבת, שבעליהן נמנו עם הסגל הדיפלומטי של משרד החוץ ועשו שנים ארוכות ביפן, התלוננו פעם באוזניי שהנדודים של משפחתם הגרעינית ברחבי העולם לא העניקו לילדיהם אפשרות לחווֹת קשרים עם "חברי ילדוּת", ושעובדה זו השפיעה לרעה על עיצוב אישיותם ועל גיבוש זהותם.


גם בארץ עבר המושג "חבר ילדוּת" גלגולים אחדים, ומה שהיה בילדותנו ובנעורינו אינו דומה למה שמתרחש כיום, כשרבים יושבים מול מסך הטלוויזיה ומסך המחשב וממעטים לבלות את שעות הפנאי בחברת ידידיהם מבית-הספר ומתנועת-הנוער. בין חבריי מבית-הספר התיכון, שאתם אני נפגשת בקביעות, יש המתבלבלים בין "אלפי החברים" שיש להם ב"פייסבוק" לבין חברי-אמת אחדים המלַווים אותם במהלך החיים. לאנשים ידועים ופופולריים יש ב"פייסבוק" אלפי חברים, ואלמלא הגבילה הרשת את מספר החברים, ייתכן שהיו להם רבבות חברים. יש להם אלפי "חברים" ב"פייסבוק", אך אין צריך לומר שחברים אלה, ברובם, לא יפתחו את ארנקם אם יתבקשו לעזור ל"חֲבֵרָם" בעת צרה.


החבֵרוּת ברשת "פייסבוק" היא אחת מאותן תופעות-תעתועים האופייניים למציאוּת חיינו בשנות "מִפנה המילֶניוּם": יש המצאות גסטרונומיות המאפשרות להגיש לסועדים שיפודים טבעוניים בטעם בשר, מבלי שיֵדעו הסועדים מה הם אוכלים בדיוק; יש סרטים שמתקיימת בהם הטמעה מלאה בין צילום "live action" לבין דמויות תלת-ממדיות מעשי-ידי אדם ומחשב, ואלה משאירים את צופיהם במבוכה, מבלי שיֵדעו במה צָפו (בסרט מצולם עם גיבורים בשר-ודם או בסרט שדמויותיו נבראו בעזרת מחשב). כך גם ה"פייסבוק": בסוף מסע שיטוטים במרחבי הרשת, לאחר שפגשתָּ את חבריך משכבר הימים (מבית-הספר העממי, מהתיכון, מהצבא ומהאוניברסיטה), ואתה יודע איך הם נראים היום ויכול לשער מהו מצבם המשפחתי והכלכלי, לפתע-פתאום פולחת מחשבה שגורמת לך להבין שבעצם אינך יודע עליהם דבר.


הדמויות המופיעות בדף שלך ב"פייסבוק" על-פי-רוב אינם "חבריךָ" ואתה אינך "חברָם". כל אחד נשאר ויישאר סגור בבדידותו בדל"ת אמות, מול הבהובי המסך, והסיכוי שתחדש אִתם את הקשר שאבד בטֵל בשישים. יתר על כן, החברוּת הווירטואלית הזאת יוצרת לעִתים קרובות מציאוּת שִׁקרית שאין בֵּינה לבין איזו אמת אובייקטיבית, ולא כלום. כך, למשל, אלפי המבקרים באתריהם של פוליטיקאים בכירים לוחצים על כפתור "אהבתי" ("like"), והשר ששלח את ה"סטטוס" כבר סמוך ובטוח שמקומו בפריימריז וסביב שולחן הממשלה מובטח (עובדה! יש לו אלפי "חברים" ו"אוהדים" ששלחו לו "like").


הוא הדין בעובדיהם של מפעלים גדולים ושל אימפריות כלכליות, או במוריהן ובתלמידיהן של אוניברסיטאות ומכללות, המשבּחים כל אמירה קלת-ערך וסתמית של מעסיקיהם, ומוסיפים עוד כהנה וכהנה הנהונים וחנחונים (כגון "comment" גדוש בדברי שבח, "אימוג'י" חייכני, נשיקות ולבבות פורחים).


כתוצאה מן השקרים המוסכמים שברשת, הפוליטיקאי או "הבוס הגדול", המלא בהכרת ערך-עצמו, עלול להאמין שהוא באמת ובתמים הפיק מתחת ידיו דברי חָכמה ראויים לשמם, הראויים לפרסום ולתרגום לשבעים ושבע שפות ("עובדה! דבריו זכו במאות 'לייקים'"). בעזרת "שיתופים" (גם זוהי אפשרות שרשת "פייסבוק" מעמידה לרשות המשתמשים) דבריו אכן מגיעים לרבבות קוראים, שאינם יודעים להבחין בין טוב לרע ושאינם מבחינים בין "עלמא דקשוט" ל"עלמא דשקרא". במקום שיזכו לדברי-טעם מגיעים אליהם דברים סרי-טעם וריקים מתוכן, או דברי פרסומת חלולים ושבחים-עצמיים, המתוגברים ב"מגברי-קול" אדירים והמוארים באורותיהם של זרקורי-ענק.


ואולם, אנשים רבים, רבים מדיי, אוהבים את השיטוט הזה, ומקדישים לו לא מעט מזמנם. לפי דיווחי חברת ComScore האמריקנית, גולש ממוצע מקדיש מזמנו שעות ארוכות בכל שבוע לשיטוט ברשתות החברתיות. בשנת 2011 תפסה ישראל את המקום הראשון בעולם מבחינת זמן שימוש ברשתות החברתיות, ובראשן "פייסבוק". רבים מהגולשים אינם מסתפקים ב"גלישה פסיבית", אלא משתתפים ברשת השתתפות פעילה המתבטאת במשלוח תמונות, בהערות ותגובות, בשיתופים, וכו'.


מארק צוקרברג אמר פעם שביחד עם הכוח באה האחריות *. רוב "חברי פייסבוק", ובמיוחד המפורסמים והמשפיעים שביניהם, אינם מכירים את המילה "אחריות". ביקרתי באתרי פייסבוק של סופרים ידועים, והתאכזבתי לגלות שרק מעטים מביניהם מפרסמים בדף הפייסבוק שלהם דברים מקוריים ומעוררי מחשבה. רבים מהם משתמשים באתר שלהם כבדף של פרסומת אישית גלויה שבה הם מספרים בעיקר על הישגיהם ("כתבו עליי...", "הזכירו אותי....", "פרסמו לי...", "תרגמו אותי...". כך! בלי שום כל סוּבּלימציה, סינון ועידון). לפעמים התשבוחת העצמית (על משקל "תשפוכת") נעשית בדרך מתוחכמת קצת יותר: בעליו של דף ה"פייסבוק" מעניק – לכאורה בסמוי ובעקיפין – לחברו לומר עליו את דברי השבח. ולפעמים הוא נותן את הבמה למי שאמר עליו דברי שבח והלל בעבר. והחכמים שבהם אף רואים את הנולד, ומשבחים באופן מופרז ושקוף-לכל-עין את אלה שמחר או מחרתיים יכַוונו זרקור לעֶברם. האם אין להם מה להגיש לקוראיהם ומה לומר להם חוץ מאשר "רְאוּני!", "שִׁזְפוני!" ותראו ש"אין כמוני"?!

היוצאים מן הכלל מעטים וראויים לציון, אך לא אוכל למנותם מבלי להעליב אחדים מידידיי השקועים באֶגוֹ-טריפּ מתמשך שאינו מוסיף לבעליו יוקרה וכבוד. ציוּן עשרים שנה ל"פייסבוק" מביא להרהורים בדבר המאגר הגלובלי הענק הזה המאפשר להחליף רעיונות ודעות. יש בו קהילות ש"חבריהן" שלעולם לא ראו ולא יראו איש את רעהו פנים אל פנים, אך הם יושבים בקביעות זה עם זה, ומחדדים את אבחנותיהם. תופעה כמו "פייסבוק" מזכירה את העובדה המדהימה שכל כולה של תופעה זו התרחשה תוך הדור הראשון של האלף השלישי שבּוֹ כל יום מתגלים גילויים טכנולוגיים חשובים ובו כל יום מתרחשות תופעות-טבע ואירועים שעין עדיין לא ראתה ואוזן עדיין לא שמעה עד כה על תופעות ואירועים כאלה. תופעה כמו "פייסבוק" מזכירה את העובדה המדהימה שכל כולה התרחשה תוך הדור הראשון של האלף השלישי שבּוֹ כל יום מתגלים גילויים טכנולוגיים חשובים ובו כל יום מתרחשות תופעות-טבע ואירועים שעין עדיין לא ראתה ואוזן עדיין לא שמעה עד כה על תופעות ואירועים כאלה. חברות כמו "פייסבוק" ו"טיק-טוק" הולכות ונעשות במרוצת השנים לגופים שלטוניים, שאיש לא בחר בהם בקלפי, אך גופים אלה חוֹלשים במידה שלא תיאמן על העולם כולו. הרשתות החברתיות משפיעות על דעת הקהל בעולם – על תוצאות בחירות, על מצב מניותיהן של חברות ענק, על עלייתם ונפילתם של אישים ושל גופים – הרבה יותר מהעיתונות הכתובה והמשודרת שכּוּנתה במאה העשרים בשם "הממלכה השביעית" או "המעצמה השביעית".


בל נשכח: מסתמן כי מארק צוקרברג, ביל גייטס ואילון מאסק – העולים בעושרם על מלכים ועל בעליהם של בארות-נפט – לוקים שלושתם בתסמונת אספרגר, הגורמת להם מחסור בכישורים חברתיים. מוזר הדבר (ואולי להפך: ברור ומובן הוא הדבר) שדווקא צוקרברג, שאובחן בוודאות כבעל הפרעת אישיות הפוגמת ביכולתו ליצור תקשורת אישית ובין-אישית, הקים את הרשת החברתית הגדולה בעולם.


ואולם, ההישג האדיר של צוקרברג, חרף פגמיו המולדים, גורם לכך שמִדי חודש מתפרסמות נגדו במרחבי הרשת רבבות תגובות המשקפות שנאה ותיעוב. אין זה סוד שהחיסרון העיקרי של רשתות כמו "פייסבוק" (בצד הסיכון של גנבת זהויות ושאר מעשי מִרמה) היא העובדה שאין להן שום צנזורה: לא על אמירות גזעניות ו/או אנטישמיות, לא על קסֶנופוביה (שנאת זרים), לא על שקרים גלויים הקוראים ליום "לילה", ולהפך. בעיה זו היא דו-סטרית: כשם שצוקרברג אינו חוסם את פיהם של "חברי פייסבוק", כך גם הציבור אינו חוסם את פיו כלפיו.


להלן צרור מקרי מתוך רבבות תגובות-הגנאי שנכתבו עליו לאחרונה במרחבי הרשת:


  • צוקרברג הוא האספרגר שהצליח להפוך את כל האנושות לרובוטים. מטרתו היא להרחיק את בני האדם זה מזה...

  • צוקרברג מסוכן. הוא יהפוך אותנו לזומבים וישתלט על העולם.

  • העולם כעת נשלט ע"י אנשים עשירים מאוד וגם חולי נפש שונאי צלם אנוש שמחפשים רק לחבל במרקם החיים האנושי שלנו. בהתחלה חשבתי שזה הזוי שביל גייטס רוצה להכניס לנו שבבים דרך חיסונים. היום אני רואה יותר בברור לשם אנחנו הולכים.

  • כל עוד זה תלוי ב"פייסבוק" כולנו נדבר אחד עם השני דרך הולוגרמות במקום להיפגש על בירה.

  • מטורף מהסיליקון וואלי ידאג לכך שנאבד את כושר הראייה. קודם דאג לכך שנאבד את הכושר ללכת ולהשתמש ברגליים מרוב ישיבה מול המסכים. אחר כך דאג להפריד אותנו אחד מהשני כי אנשים כבר לא מתקשרים אחד עם השני [...] צריכים לכלוא אותו בצינוק עם עכברושים רעבים.


והערה אישית: בְּני אֱיל, שיזם את האתר שלפניכם ומתַחזק אותו על חשבון זמנו, החליט על דעת עצמו (מבלי להיוועץ בי) לפתוח לי דף ב"פייסבוק" כדי לפרסם בו בכל פעם שמופיע מאמר חדש באתר שלי. זוהי הזדמנות להתנצל לפני רבים מקוראיי ש"ביקשו חברוּת" ולא נענו. דף ה"פייסבוק" שלי אינו פעיל כלל וכלל. אני מחזיקה אותו בעיקר כדי לדעת מה כותבים בני משפחתי שהפכו עם הזמן ל"אושיות פייסבוק". אילו הקדשתי לו זמן – לו ולעוד עשרות קישורים אינטרנטיים המוצעים חדשים לבקרים – לא היה לי נשאר לי אפילו רגע אחד של פנאי לעסוק בחקר הספרות העברית. לפעמים החידושים הטכנולוגיים מבורכים בעיניי, ולפעמים הם מלפפים את המשתמשים ברשת-קורי-עכביש שקשה לצאת ממנה בשלום, וגם אם יוצאים ממנה בשלום הרי שהגאולה מגיעה מקץ שעות רבות של זמן יקר שהלך לבלי שוב.


ואולם, גם הרתיעה האינסטינקטיבית מפני הסיכונים האצורים בחידושי הטכנולוגיה אינה מוצדקת. לפני שנים הציע לי אֱיָל להקים את האתר שלפניכם – www.zivashamir.com – ולא התרציתי. היום אני יודעת שטעיתי **. יש לאתר אלפי קוראים בארץ וברחבי העולם, אות לכך שיש בציבור צמא למאמרים ולרשימות המתפרסמים בו. ייתכן שיום אחד אשנה את דעתי ואודה שטעיתי גם בעניין הרשתות החברתיות, אך לפי שעה לא מצאתי את הפנאי הדרוש לתִחזוקו השוטף של דף "פייסבוק" פעיל.


 

* המשפט "With great power there must also come great responsibility" הוא ציטוט ידוע מדברי איש העכביש (SpiderMan) גיבור העל, ובכך צוקרברג רומז שכוחו הכלכלי והשפעתו על הסדר החברתי הם למעשה כח-על. אם כי במקרה של צוקרברג היה מוטב שיצטט את איש העטלף (BatMan) דווקא, שכנשאל על ידי גיבורי העל האחרים מה הוא כח-העל שלו הוא השיב בפשטות "אני עשיר".

** על תולדות האתר www.zivashamir.com ומטרותיו ניתן לקרוא כאן

Commenti


bottom of page