המשורר משוטט בגן העדן
- Eyal Shamir
- 19 באוג׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
צבי הראל על "בעיר וביער"
פורסם: ישראל היום , 23.07.2017
ב"בעיר וביער" זיוה שמיר תרה אחר העיסוק המתמיד של אלתרמן בטבע, שהתכתב עם צורות חיים שונות
נתן אלתרמן היה משורר רב־פנים ולעיתים קרובות אפוף מסתורין, ולכן נודעת חשיבות לחוקרי הספרות המנסים לפענח את עולם הדימויים המופלא שלו. "בשירי אלתרמן המציאות אפופה בערפל כבד", מאירה החוקרת זיוה שמיר בספרה החדש "בעיר וביער". לדבריה, אלתרמן הוא היחיד מבין סופרי ומשוררי דורו שהכשרתו האקדמית (אגרונום בהשכלתו הפורמלית, שאותה רכש בצרפת) הקנתה לו ידע והבנה גם במדעי הטבע.
רבים הם ניתוחיה של שמיר לשיריו של אלתרמן, אך נראה כי "מורה הנבוכים" לפענוח השיר המוכר והנוגה "ערב עירוני" - שכתב אלתרמן בהיותו בן 24 בלבד - זוהר ושווה התייחסות משלו. לפופולריות שנסק "ערב עירוני" אחראים שניים: יוני רכטר שחיבר לו לחן מופלא לפני 30 שנה; ומבצע השיר, יוסי בנאי, שקולו העמוק הפך את שמיעת השיר לחוויה מוזיקלית משכרת (בנאי היה מעריצו של אלתרמן, עד כי ביקש בצוואתו שהמשתתפים בהלוויה שלו ישירו את "שיר העמק").
גם חובב שירה אינו צריך להיות מובך שהוא אינו יודע למה התכוון המשורר ב"ערב עירוני", מפני שגם רכטר אמר בעצמו שהדרך הטובה ביותר להלחין טקסט היא לא להבין אותו. "יש לי המון דוגמאות שזה עובד", אמר רכטר ל"הארץ", "'ערב עירוני', למשל; יוסי בנאי הביא את הטקסט וברגע שראיתי את המילים הראשונות המנגינה באה לי: 'שקיעה ורודה בין הגגות...' זה שיר שעד היום איני מבין עד הסוף. אלתרמן תמיד נשאר סתום בכל מיני מקומות".
שמיר מגלה לנו כי "ערב עירוני" נכתב תחת רישומו של הפילוסוף הגרמני אוסוואלד שפנגלר וספרו "שקיעת המערב", שנכתב לאחר תום מלחמת העולם הראשונה. "כלולה בו נבואה על דעיכתה הצפויה של תרבות המערב'', מבארת שמיר, "לכאורה לפנינו תמונה רכה בצבעי פסטל ובצבעי קיטש מתקתקים ולאמיתו של דבר לפנינו שיר פילוסופי על סוף תרבות המערב - על הכרך השוקע על קיצו".
כבר בבית הראשון מזהיר אותנו אלתרמן שמדובר בשיר נוגה והנשים חוששות מהחשיכה. "עיני נשים נוגות נוגות אומרות לערב - למה באת?" בהמשך, הצופה לרחוב רואה "איך הלבנה חולצת שד", רומז על תקופת הינקות של האדם. אבל אלתרמן לא מתיר לקוראיו אופטימיות, והנה מגיע הניגוד המוכר בשירתו: "נולד לרגע - ואיננו".
אלתרמן ממשיך להסעיר ומתעתע בנו כשהוא מסיים את השיר: "מי שיגיע עד הסוף ירצה לבכות מרוב תוחלת". שמיר אינה מתייחסת לסיום הזה. בצר לי התקשרתי לביתה. "אצל אלתרמן גן העדן של ראשית האנושות וגן העדן שלאחר המוות מתוארים באותן מילים, ובאותו שיר, והוא נותן לקורא להחליט מה הוא מעדיף", הסבירה בשיחה.
יש שמחה בכך שטקסט חידתי כ"ערב עירוני" לופת לא רק מבקרי ספרות חדי עין אלא גם אנשי עמל וצבא. שכן מילות הסיום ("מי שיגיע עד הסוף") משמשות, זה עשרות שנים, המנונם הבלתי רשמי של חובשי בה"ד 10, ביה"ס לרפואה צבאית. הם רואים במילים הללו תקווה והשראה להמשך העשייה.
בעיר וביער - טבע ואמנות ביצירת אלתרמן / זיוה שמיר, הקיבוץ המאוחד, 256 עמ'