top of page

דחלילים?

עדיין לא השתכנעתי שמשרד החינוך אכן מתכוון ברצינות לחזק את מקצוע הספרות ולא לצמצמו (תשובה לשר-החינוך בנושא לימודי הספרות)


פורסם: ידיעות אחרונות , 19.4.1996





( טקסט משוחזר מקבצים ישנים -
יתכנו טעויות וחוסרים או אף גירסה שונה )


שמחתי לשמוע את הבטחת שר-החינוך בדבר שמירת עצמאותו של מקצוע הספרות ("אין סכנה לספרות", במוסף זה בתאריך 29.3.96). ואולם, יש צורך בהבהרות אחדות, לאור אי-הדיוקים הרבים שנפלו לאחרונה בגילויי-הדעת של השר ואנשיו בכלי-התקשורת.

שר-החינוך ואנשי-משרדו משתוממים על שיצאתי אל העיתונות כדי לקומם כביכול את הציבור נגדם, וזאת בעוד שאין המשרד מתכוון לקצץ בשעות המיועדות לספרות, וחרף העובדה שמעולם לא נרקמו בו תכניות לביטולה של בחינת הבגרות בספרות. ייאמר בגלוי: התכנית לביטול בחינת-הבגרות, שנשמעה מפורשות מפי יו"ר המזכירות הפדגוגית, נתבטלה אמנם עם ביסוס שיטת ההגרלות, אך לא לפני שיצאה מחאה נמרצת מאגודת הסופרים וממורי הספרות, שלא הסכימו בשום אופן שלימודי הספרות יהפכו למקצוע סוג ב'. אנו מבקשים להאמין שגם סכנת הקיצוץ בשעות המיועדות למקצוע חלפה-עברה לה, אלא שיו"ר המזכירות הפדגוגית, פרופ' גורדון, עדיין ממשיך לטעון ש"אין כוונה לצמצם את מספר שעות הלימוד ביחס למקצועות אחרים" (במכתבו ל"הארץ" מיום 2.4.96), והסיפא של דבריו דורש הסבר. שמא כוונתו לכך, שאם יקוצצו שעות במקצוע כלשהו בשל אילוצים כלשהם, יחול כלל זה גם על מקצוע הספרות? אם זו כוונתו, הרי ש)טרם חלפה הסכנה שעליה הזדעקנו.


פרופ' רובינשטיין ואנשיו אף מציגים אותי כמי שמעכבת את סיום עבודתה של הוועדה לקידום מעמד מקצוע הספרות, עד שיתקבלו דרישותיי לגבי מינויו של מפקח מרכזי. בטענה זו יש מן העלבון לגבי שאר חברי הוועדה, שכולם אנשים מרכזיים בתחומם, העושים עבודה נאמנה, והצגתם כ"בני ערובה" חוטאת להם אף יותר משהיא חוטאת לי. ובכן, האמת היא שפרופ' גורדון, שממנו יצאה טענה מוזרה זו, הוא חבר כמונו בוועדה שמינה השר, אך הוא בחר משום-מה להיעדר מרוב ישיבותיה, למעט הישיבה האחרונה (ואף זאת לאחר תביעה אולטימטיבית של חבריי לוועדה, שגילו עמדה נחרצת משלי). יוצא אפוא, שבעוד אנו מגבשים המלצות לחיזוק מעמד המקצוע, ברוח מטרת הוועדה, המשיך הוא לפתח תכניות, המהוות לדעתנו סיכון למעמד המקצוע. אנו מוכנים ומזומנים להגיש המלצות לחיזוק מקצוע הספרות, ובלבד שיובן מראש שאין לעשות את עבודתנו פלסתר ולראות בה עלה-תאנה. המקצוע אכן זקוק לתיגבור, ואין ללמוד על חשבונו מקצועות אחרים, חשובים ככל שיהיו, אגב צירופו ל"אשכול" של מקצועות.


ייתכן שכיום התלמיד המצוי זקוק גם ללימודי הבנת-הנקרא. מפי דיקאן אחת המכללות שמעתי שתלמידים לא מעטים, המכשירים עצמם להוראה, הבינו את המשפט "איש שמתה עליו אשתו" כביטוי למצב אידילי, על-סמך הצירוף "מתה עליו" המקובל בשפת-הרחוב. אך גם כדי לפתור בעיה בגאומטריה צריך להבין את הנקרא. לפיכך, איננו יכולים להסכים, כחברים בוועדה שכותרתה "הוועדה לקידום מקצוע הספרות", שתחומים נוספים - כגון "הבנת הנקרא" - יילמדו בתוך השעות המעטות, המוקדשות כיום למקצוע הספרות (אגב טשטוש הגבולין שבין השעות המיועדות לספרות וללשון והצגתם של מקצועות אלו כ"אשכול" אחד).

אם הצהרות שר החינוך בדבר הכוונה לשמור על מעמדו האוטונומי של מקצוע הספרות כנות ונכוחות, איך ייתכן שהוא מוכן לתת ידו למינויו של מפקח על מורי הספרות, שאין לו ידע וניסיון במקצוע שעליו הוא מופקד? ואם כל כוונתו לערוך שינויים וחידושים מבורכים, ברוח המלצות ועדת שנהר, מדוע דווקא בנושא המפקח הוא דבק בנוסח הישן ("מפקח לעברית"), שהתאים למציאות שמלפני שנות דור ויותר? כיום חלק הארי של מורי הספרות אינם מורי לשון, ולהיפך, ואין להופכם למורים "לעברית" על-כורחם. אם אכן בכוונת השר לקדם את מעמדו של מקצוע הספרות, עליו לאפשר מינוים של שני מפקחים - לספרות וללשון (ואף למנות מפקח נוסף ל"עברית", שיופקד על בתי-הספר היסודיים, כמקובל בתחום המדעים). אם אכן בכוונתו להעניק למקצוע הספרות מעמד מרכזי וחשוב, מדוע מופקד עליו מפקח בחצי משרה, האחראי על כל ההיבטים התכניים והפדגוגיים של המקצוע מגן-הילדים ועד למכללות, בעוד שעל המתמטיקה מופקדים שני מפקחים במשרה מלאה?

טענת השר, שלפיה האחריות לקביעת תכניות הלימודים בספרות מוטלת עליי כיו"ר ועדת המקצוע, ולא על המפקח, תובעת אף היא את סיוגה. שר-החינוך מעניק לי מיני כתרים שאינם מגיעים לי: יו"ר ועדת המקצוע הוא איש אקדמיה, העושה את עבודתו בהתנדבות, בעוד שהמפמ"ר הוא עובד המשרד, ומתפקידו להתוות תכניות לימודים ולפקח עליהן. פירוט משימות המפקח מצוי במשרד-החינוך, והשר יכול לעיין בהן (סעיף 375 בחוזר המנכ"ל ממאי 89'). עם זאת, אני וחבריי בוועדת-המקצוע מסייעים ככל יכולתנו, בידע ובעצה, למימוש התכנית החדשה למודולאריות של המקצוע, שתאפשר לתלמידים שבחרו בתכנית המינימום להשלים, אם ירצו, את לימודי הספרות ברמה גבוהה יותר. אפילו עבודה חשובה זו נתקלת בחומת-אבן צוננת של יו"ר המזכירות הפדגוגית, שכל תכניותינו הן לו לצנינים. ועדת המקצוע יכולה היתה לעשות את עבודתה בדרך נמרצת ואפקטיבית הרבה יותר, אלמלא היצר פרופ' גורדון את צעדיה, ואלמלא קיבלה ממנו הנחיות ברורות שלא לעבד תכניות חדשות עד שיתברר מעמד המקצוע. יש אפוא בתמיהת השר, השואל מדוע לא נקדיש את מרצנו לפיתוחן של תכניות לימודים חדשות ורעננות, משום תמימות או היתממות.

אפשר וראוי לערוך שינויים מרעננים בתכנית לימודי הספרות ובשיטות הוראתה. ואולם, אין לעשות זאת באמצעות הכנסת תחומים חדשים שיבואו על חשבון הספרות (תחומים חדשים, שלא יגרעו מלימודי הספרות, יתקבלו כמובן בברכה). אנשי הספרות, שנאבקו בכל מאודם במגמות המזכירות הפדגוגית של משרד-החינוך, ובראשם חתן פרס ישראל פרופ' גרשון שקד, ישמחו מכל מקום לשמוע מפי פרופ' אמנון רובינשטיין, שכל מלחמתם עד כה לא היתה אלא ב"דחלילים", כניסוחו של השר.



Comments


bottom of page