גורלו של פרש עברי

לרגל יום הולדתו של המשורר החל בי' בטבת

על "כשלונו" של ביאליק בעת ביקורו הראשון בארץ-ישראל (1909)

במהלך שנת 1909 פרסם ביאליק את סיפורו "מאחורי הגדר" בהמשכים ב"השִּׁלֹחַ", ובאביב אותה שנה יצא לביקורו הראשון בארץ-ישראל, שָׁם קרא חלק מהסיפור לפני הקהל שהגיע לשַׁחר את פניו. אירוע זה, שנועד לחתום את ביקורו של ביאליק בארץ ולהיות גולת הכותרת של חמישים הימים שבהם שוטט במרחבֶיהָ, לא התקבל בברכה. בני היישוב, שהגיעו מקרוב ומרחוק להיפרד מ"המשורר הלאומי", הביעו את אכזבתם: הם ציפו לשיר מרגש שיעודד את החלוצים במפעלם ההֶרואי, ותחת זאת השמיע להם ביאליק מין וריאציה של סיפור אהבה ידוע – כעין "רומאו ויוליה" מפרוור העצים האוקראיני – שבסופו אין האוהב בורח עם אהובתו, או נוטל את נפשו בכפו. למרבה האכזבה, הגיבור, שניסה להיות "יהודי חדש" וליהנות ממנעמי החיים, חוזר אל אורַח החיים הגלותי והכָּעוּר של אבותיו.

"מאחורי הגדר" הוא לכאורה סיפור אהבה פשוט, אך למעשה כלולים בין שיטיו הרהורים היסטוריוסופיים מרחיקי לֶכֶת ומרחיקי ראוּת בדבר דמות דיוקנו של "היהודי החדש" שבְּעֵת היכתב סיפור זה הייתה עדיין לוּטה בערפל. כינויו של נֹח בפי מרינקא הוא "נוי", ולא מחמת הקושי לבטא את החי"ת של השפות השמיות המשולב בַּשם "נֹח", שהרי צלילי חי"ת מצויים גם בשפה הרוסית: בעברית רומז השם "נוי" לאהבת האסתטיקה "היוונית", המאפיינת את "הצעירים" הניטשיאניים המתמערבים, של שנות מִפנה המאה העשרים שביקשו לחולל "שינוי ערכים" גמור בחייו של עם ישראל. בגרמנית רומז שם זה לשאיפתו של נֹח להיות "יהודי חדש" (Neu), שונה בתכלית במראהו ובערכיו מהוריו קשֵׁי היום, המנהלים את חייהם הקדחתניים, הדאוגים וחסרי החן בין שכונת היהודים לבין השוּק ובית המרזח של האיכרים האוקראיניים. כך שילב ביאליק את תכונותיו של נח המודרני, ואת תכונותיו של אבי כל הגזעים, הנמשך כמו בנו יפת אל ערכי האסתטיקה והחידוש (ברוסית הוגים את שמו של "נֹח" – "נוי").

לפנינו תיאור גורלו של בן הדור החדש, שנטש עול מלכוּת שמים, עבר תהליך של חילוּן ופרץ את כל סייגי הדת, הלאום והגזע. אילו חי נֹח במציאוּת קְדם-מוֹנוֹתאיסטית, כמו הגיבור המקראי שאת שמו הוא נושא, היו מעשיו מתקבלים בברכה. נישואים עם נשים זרות היו חלק בלתי נפרד מן המציאוּת השבטית הקדומה, המוּכּרת לנו מספרי התנ"ך. מנישואים כאלה, שחצו את גבולות העם והדת, נולד אפילו גדול מלכיו של עם ישראל, נעים זמירות ישראל. שמו של נֹח מרמז על התקופה האלילית, שבָּהּ עדיין לא נתגבהו מחיצות של דת ושל גזע בין כל הנבראים בצֶלם.

גיבורו של ביאליק בוחר לִחיות באותה מציאוּת בראשיתית-קמאית של ימי התנ"ך, בטרם השתלט "הסֵפר" על "החיים". ואולם החיים האמִתיים טופחים על פניו, כי אליבא דביאליק בעת החדשה אין לחלומו של נֹח כל סיכוי להסתיים ב"סוף טוב", וגם אין בו סיכוי למימוש חלומותיהם האוּטוֹפּיים של "הצעירים", בני חוגו של מ"י ברדיצ'בסקי, הנישאים מעלה מע�