גבהים ושאול

ש. שפרה / רחוב החול, (סיפורים) /הוצאת הקיבוץ המאוחד

ידיעות אחרונות / ספרי חמד, תל-אביב: 1994

פורסם: ידיעות אחרונות 04/03/1994


(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)

לא נופיו של הסיפור העגנוני 'גבעת החול' ולא אלה של 'חולות הזהב' מסיפורי תמוז, אך גם בסיפורי 'רחוב החול' של ש. שפרה משוקעים נופי ארץ-ישראל של ימי ה"יישוב", על הצמחייה האופיינית להם, זו שנעלמה זה מכבר מחצרות הבתים (פרחי שעונית, עלי חלמית וסרפד, עצי תאנה וחושחש), ועל שלל הגוונים ופרטי-ההווי השכוחים, הקמים כאן לרגע-קט לתחייה תחת חרט-אמן. ואולם, העלאתם של זכרי-מציאות מתהום הנשייה לא נועדה בסיפורים אלה כדי שיתרפק הקורא על העבר בגעגועים, ולא כדי שיתבשם ממראות, ניחוחות וטעמים נעלמים כמאותה עוגת-מאדלין, הצפה ועולה בזכרונו של מארסל פרוסט, המחפש את עקבות הזמן האבוד. שברי-העבר עולים כאן, כמדומה, כדי שיתחקה הקורא באמצעותם של מראות ואירועי ילדות רחוקים על שורשי הבעיות והכאבים של הקיום האנושי, בכלל, ושל קיומנו במקום הקשה והאכזרי הזה, בפרט.


הסיפור הראשון, שעל שמו נקרא הקובץ, והוא הנותן לו את טעמו המיוחד, נראה ממבט ראשון כנובלה לירית, יפה להפליא, המתרחשת בשכונה, צפונית-מזרחית לתל-אביב (העיר הגדולה אינה נזכרת בסיפור, כאילו רחוב החול הפרובינציאלי הוא טבורו של עולם), בסביבות הכפר הערבי ג'ממסין, כלומר בסמוך לערוצי הוואדיות ולפרדסים שהשתרעו פעם בין נחלת-גנים לעין-גנים.


הנובלה כתובה בטכניקה של דיבור משולב (בכל פעם משתקפים הדברים דרך תודעתה של דמות אחרת, על סגנונה ואורח מחשבתה האינדיווידואלי). לפרקים, משקפת כאן המספרת את נקודת-התצפית והשקפת-העולם של אנשי צפת האדוקים, הרואים באשת נהג המתהדרת בפרווה, אשת נאפופים ששרכה דרכיה, ופעם היא חודרת לתודעתה של אשה יקית עזת-יצר, שצחוקה הרם נשמע למרחוק בבתי שכניה - אשה שמעולם לא הצליחה ללמוד עברית ושחלקה את יצועה עם יותר מגבר אחד.


עיקרו של 'רחוב החול' בנסיונה המ