בלי "יער של סמלים"

על קובץ סיפוריו החדש של משה גרנות "גם ג'וזף סיסקו צחק: מבחר סיפורים"

(הוצאת מעיין, 2022, 168 עמ'.)


פורסם: חדשות בן עזר גליון 1750 26/05/2022


אני אוהבת לקרוא את סיפוריו של משה גרנות, בראש וראשונה משום שהוא סופר האוהב לסַפּר סיפורים ואוהב בני-אדם. ידוע לי היטב שיש סופרים מיזנתרופיים שזכו אפילו ב"פרס נובל לספרות". יש גם סופרים שאוהבים לתאר בגוף שלישי דמויות הלוקות בשנאת הזולת (ובכך שהם מרחיקים את עדותם, נדמה להם שהם מצליחים להצניע מעין הקורא את התיעוב שהם חשים כלפי הזולת).


ברי, סופר אינו חייב להיות פילנתרוֹפּ או אלטרוּאיסט, ומן הראוי שיֵדע להשחיז חץ של אירוניה כלפי גיבוריו כשהם עושים מעשי עוולה ואיוולת. ואולם, אני באופן אישי אוהבת לקרוא ספרים וסיפורים שניכּר בהם שכּתבוּם אנשים שאוהבים את הבריות; סופרים היודעים להתבונן בזולת בעין אֶמפָּתית, ולתאר גם את רגעי הכישלון של גיבוריהם מבלי לשמוח לאידם; סופרים היודעים לתאר גם את הכיעור האנושי בתבונה ובהבנה, ולא בנחרצוּת שיפוטית.


ניכּר שמשה גרנות מכיר היטב את הטיפוסים שעליהם הוא כותב, או את אלה ששימשו לגיבוריו מודל, ויודע לעקוב אחרי החולשות האנושיות שלהם. הוא גם אינו מתעלל בקוראיו, ואינו מציג לפניהם "יער סמלים" שקשה למצוא בו את הדרך. סיפוריו קצרים, בהירים ופשוטים-למראה, אך לעולם אינם פשטניים. תמיד יש בהם איזו פואנטה המחייבת את הקורא לחזור ולקרוא את הסיפור שוב, ולהבחין בקריאה חוזרת ברמזים אחדים שהיו חבויים בין השורות, רמזים המובילים אל הסיום המפתיע שנעלמו מעיני הקורא בקריאה ראשונה. כך קורה אפילו בסיפור היפה ויוצא הדופן "כמו להעביר סמים", העוסק ב...אילוף כלבים. "אמור לי מיהו כלבך, ואומַר לך מי אתה", אומר הפתגם העממי, וסיפורו של משה גרנות מאושש את הפתגם וגם מכחיש אותו. לא חסרות הפתעות בחיים.


משה גרנות - ויקיפדיה
משה גרנות - ויקיפדיה

במה עוסקים רוב סיפוריו של משה גרנות? כך נכתב על גב הספר: "כיצד מצליחה אֵם להחזיר לבִתהּ את אהובהּ שנטש? אילו פינות אפלות חושף גולה ישראלי בפאריס? מה הצחיק את ג'וזף סיסקו על גדת תעלת סואץ? איך מצליחים לשרוד יהודים במשטר הפשיסטי ובמשטר הקומוניסטי? כלפי מי מכוּונת נקמתה של בלומה הנבגדת? איזו מתנה מבקשת מנהלת משרד לרגל פרישתה לגמלאות? [...] בשאלות אלו ובאחרות עוסק קובץ הסיפורים 'גם ג'וזף סיסקו צחק'". עשרים ושלושה סיפורים בספר, וכל אחד מהם כמעט מוביל את הקורא אל זירה אחרת ואל פרובלמטיקה אנושית אחרת, האחת מפתיעה ומרתקת מקודמתה.


הדמויות לקוחות מחיינו כאן ועכשיו וכן מִזמנים אחרים שאת אירועיהם חווה משה גרנות במעבר מאירופה מוּכּת-השואה למדינת ישראל הצעירה. כשהקורא עובר עם סיפוריו של משה גרנות מִשָׁם לכאן, הוא מתברך בלִבּוֹ על שלא נאלץ לכוֹף ראשו לפרגול הנוגשׂ במשטרים טוטליטריים שהִכּוּ את אירופה מימין ומשמאל. לא אחת סיפוריו של גרנות, כמו גם דבריו החוץ-ספרותיים (במאמרי הביקורת ובמכתבים שהוא משגר ל"חדשות בן עזר") מעידים שעדיף לו ליהודי לִחיות במדינה ריבונית, עם כל בעיות הקליטה ועם כל הסבל הכרוך בהשתלטות על שפה חדשה וקשה, ולא לסבול חיי עבד או שפחה – גם כאשר חיי השִׁעבּוּד עטופים במתנות מידי הממוּנה על האספקה של המחוז, איש שֹררה שדרגות רב סרן מעטרות את כתפיו.


קו סמוי החוצה את הסיפורים מעניק את הבכורה למין הנשי. הנשים בסיפוריו של משה גרנות הן בעלות כושר הישרדות, אינטואיציה ותושייה. הן יודעות לנווט את דרכן בים הסוער של החיים בעולמנו, וכבלי משׂים לִבחור להם בן זוג ו"עזר כנגדן". רוב הגברים בסיפורים שלפנינו הם יצורים בוגדניים, שפוזלים לצדדים ומתפתים בנקל, ואילו הנשים, חזקות מאבן צור ומחלמיש (אך, למען האמת, גם הן לא תמיד "טלית שכולה תכלת" בכל הקשור בכל הנוגע לנאמנות היחסים ש"בינו לבינה").


הנשים בסיפוריו של משה גרנות מצליחות בדרך-כלל לחלץ את הגברים שלצִדן מן ההרפתקאות שלהם ולהשיבם הביתה. הן יוזמות ומבַצעות מעשים מפולפלים וממולחים כדי לצאת מכל מצב וידן על העליונה. לשבחו של המחבר ייאמר שאין ספרו נובע מאידֵאולוגיה פמיניסטית מתוכנתת – שקופה ומובנת מאליה – כמו זו הנשקפת מרוב הספרים והתסריטים של מִפנה האלף השלישי. בספר "גם ג'וזף סיסקו צחק" פשוט יש התבוננות נבונה בחיים – בתפניות ובהפתעות שהם מזמנים לנו. הם אינם מתחנפים לקורא, ואינם מסופרים מתוך היענות למצוות התקינות הפוליטית (Politically Correct) שזה מכבר הפכה למוסכמה שחוקה ומרופטת מרוב שימוש. משה גרנות הוא סופר שובר מוסכמות, שאינו נכנע לתכתיבים.


ולקורא, הרץ מדף לדף ומסיפור לסיפור, מזומנת הנאה צרופה. נפרשת לפניו יריעה אנושית וגאוגרפית עשירה המנומרת בהפתעות, באהבת האדם ובהומור. לא רק ג'וזף סיסקו צחק. גם קוראי הספר יצחקו פֹּה ושָׁם למקרא בעיות-השווא וההבלים שבְּני המין האנושי קולעים את עצמם לתוכם ברוב תִּחכּוּמם.