בין ביאליק לאלתרמן

ראיון עם ד"ר זיוה שמיר לרגל הוצאת ספריה:

׳השירה מאין תימצא׳ (ארס פואטיקה ביצירת ביאליק, פפירוס תשמ״ח)

׳עוד חוזר הניגון׳ (שירת אלתרמן בראי המודרניזם, פפירוס, תשמ״ט.)

מאת: א. יעוז־קסט



פורסם: פסיפס - עתון למידע על שירה ואומנות, אפריל 1990


...אינני טוענת שאין מכנה־משותף בין ביאליק ואלתרמן, אלא שהאחרון השתמש במודלים הקלאסי־רומנטיים כדי למרוד בהם. אלתרמן, בלא שיפרסם מניפסטים מרדניים ובלא שינסה "להדהים את הבורגנים", כתב שירה מהפכנית ומרדנית, שמרדה בחשאי אפילו בשלונסקי, שנחשב אבי האסכולה המודרניסטית ונחשב אז פוסק אחרון בכל ענייני ה״הלכה". היסוד העממי ביצירתם של יוצרים גדולים הוא נושא מושך ומרתק, בשל העירוב המעניין של אותנטיות והעמדת פנים, פרימיטיביות ותיחכום, פשטות ומורכבות. ביאליק פנה ב״שירי העם" שלו לשירי עם יידיים אותנטיים ועירב בהם יסודות משירתם העממית האירונית של משוררים רומנטיים, כדוגמת פושקין והזינה. אלתרמן שילב יסודות בלדיסטיים עממיים ממקורות שונים לחלוטין, שאינם עולים כביכול בקנה אחד אלה עם אלה.... לחצו לקריאה בקובץ PDF