top of page

ביאליק – שייקספיר שלנו

על נקודות ההשקה הרבות בין ח"נ ביאליק לבין וויליאם שייקספיר


פורסם: מאזנים, כרך צ"ז, מרץ 2023 (גליון מיוחד לרגל 150 שנה להולדת ביאליק)


בדצמבר 1969 ראיתי בעיתון מודעה חד-פעמית שהכריזה: "דרושים חוקרי ספרות". הגם שלא היה לי ניסיון, העזתי להגיש מועמדות, ואחרי רֵאיון מקיף התקבלתי למכון לחקר הספרות שזה אך הוקם. ד"ר בועז שכביץ, מנהלו הראשון של המכון, שיבּצני בצוות המהדורה האקדמית של שירי ביאליק.


בתחילה התאכזבתי מן השיבּוּץ, כי הכתיבה הקלסית של ביאליק נראתה לי שקופה, בהירה ומובנת לכל קורא. נדמה היה לי שאין מה לפָרשׁ בה. במאוחר הבנתי עד כמה טעיתי. מאחורי "עטיפת הצֶלוֹפן" השקופה של יצירת ביאליק מסתתרת יצירה שעולמה סבוך ורב-ניגודים וממדיה הם אין-סופיים. לפעמים על מילה אחת שברא ביאליק בקולמוסו – כמו המילה "צפרירים", למשל – אפשר לכתוב ספר שלם.


גם שייקספיר שקוף ומובן לכל צופה וקורא, ובכל זאת איש אינו זוקף זאת לרעתו. הדרמה האנגלית שאינה גרועה כלל וכלל, לא הוציאה מקִרבּהּ בארבע-מאות השנים האחרונות מתחרֶה לשייקספיר, המסוגל להתקרב אליו בכשרון-כתיבה, בחָכמה ובגדוּלה. ממדי הענק של כל כתביו – הן ברוחב הן בעומק – גורמים לחוקרים אחדים לשעֵר ששייקספיר איש סטרטפורד לא היה אלא "מותג" שמאחורי כתפיו הסתתרה שורה של כותבים מוכשרים: סֶר פרנסיס בייקון, סֶר ווֹלטר רָאלי, כריסטופר מארלו, ועוד.


יש תופעות שנופלות בחלקו של עם פעם אחת בלבד, או פעם במילֶניוּם. אצלנו עברו כאלף שנים בין יהודה הלוי לבין ביאליק. ייתכן יעברו דורות רבים עד שיופיע בשמי הספרות העברית יורש לביאליק. מי יודע מתי, ואם בכלל, ידיח מישהו את ביאליק ממעמדו. בינתיים אין מועמדים ראויים באופק. ככל שמעמיקים בכתביו מתגלה גדולתו של יוצר גאוני, שסינן בנפה כל מרכיב יקר-ערך שמצא בתרבות העברית לרבדיה, לש אותו ויצק אותו מחדש.

כשמזכירים בנשימה אחת את ביאליק ושייקספיר, מפתיע לגלות כמה רבות הן נקודות הדמיון בין השניים:

  • שניהם הופיעו בשמי הספרות והתרבות בשעה גדולה בחיי עמם: שייקספיר חי ופעל בשנות ניצחונה של בריטניה על הארמדה הספרדית, ניצחון שלימים הפך את ארצו לאימפריה. ביאליק נולד לעמו בתקופת התחייה, ושיריו הראשונים ליווּ את הקונגרסים הציוניים הראשונים ואת המאבק בין הרצל לאחד-העם (רבו ומורו של ביאליק) על הנהגת התנועה הציונית.

  • שניהם נולדו בפֶּריפריה, למשפחת סוחרים שעסקו בתוצרת חקלאית, בלי שושלת יוחסין של אצילוּת או למדנוּת. שניהם הגיעו מרקע עלום, ובמשפחותיהם לא היו אנשים ידועים או כשרוניים: אִמו של ביאליק נשאה את השם "סקורוטין" – שם של מקום בצ'כיה. מניין הגיעה אישה עם שם צ'כי נדיר לאוקראינה?! ואשר לשייקספיר, פרויד עמד פעם מול דיוקנו של שייקספיר ב"גלריה המלכותית לפורטרטים", ושאל, אגב סירוס שמו של המחזאי הבריטי: "זהו שייקספיר? הוא נראה לי מין Jacques Pierre שאיכשהו הגיע מערי אשכנז לאנגליה". ובאמת אביו של שייקספיר חתם בשמות רבים ושונים, כגון Shakeshaft, וניכּר שזהותו לא הייתה בריטית במובהק ושלא הייתה לו זהות קבועה וברורה (ובכלל, לא הייתי מזלזלת באינטואיציה של פרויד).

  • לשניהם לא הייתה השכלה מסודרת אבל שניהם היו אוֹטוֹדידקטים מופלאים שהשתלטו על ידע חובק זרועות עולם. שייקספיר, אף שלא למד ולא שנה, שלט בהיסטוריה, בגאוגרפיה, במיתולוגיה היוונית-רומית, במדעי המדינה, בגינוני חצר המלכות הבריטי, ועוד ועוד. העבודות שביצע ביאליק כל שנותיו (בעריכת ספר האגדה, בההדרת שירת ימי-הביניים, באיסוף חומרי פולקלור לכתב-העת "רָשומות", ועוד) מעידות על הטמפרמנט המחקרי שבּוֹ ניחן. ספרייתו הפרטית ומאות ההערות שרשם בכתב-ידו בשולי הדפים מעידים על רָעָב שלא ידע שָׂבעה להשכלה ודעת.

  • שניהם עוררו התפעלות בקרב קוראיהם למן השיר הראשון שפִּרסמו, אך גם עוררו קִנאה רבה אצל מתחריהם. מחזאי לא-יוצלח בשם רוברט גרין הפיץ שמועות על שייקספיר שהוא מין "עורב לקחן", וסופרי הדור הפסיקו לומר "שלום" לביאליק לאחר שהתפרסם. לאחד מהם ביאליק אמר באירוניה לפני כל חבריו: "אתה אינך צריך לסובב לי את הגב. אתה יכול אפילו ללחוץ את ידי. אל תדאג, כשרון-כתיבה איננו מחלה מידבקת".

  • שניהם גילו וֶרסטיליוּת בלתי-מצויה, והצטיינו בכל מה שעשו. שניהם חידשו חידושי מילים רבים, והיום אי אפשר לשער איך הייתה נשמעת האנגלית ללא חידושי שייקספיר והעברית ללא חידושי ביאליק. אכן, קשה לשער כיצד שוחחו האנגלים בענייני דיומא ללא מילים כמו elbow, lonely, champion, unreal, worthless וכיוצא באלה מילים שחידש שייקספיר. ביאליק חידש פי שניים מבן-יהודה: 'יבוא', 'יצוא', 'מענק', 'טייס', 'קדחתני', 'אפלולי'', 'נלעג', 'עֶרגה', 'מצלמה'. ועשרות צירופי מילים: 'גדולות ונצורות', 'זר לא יבין זאת', 'מה זאת אהבה', ועוד ועוד. רוב תחדישיו נתקבלו ונשתגרו.

  • שניהם כתבו יצירות המתאימות לקהל-יעד רחב: לקהל הפשוט וליודעי ח"ן. בתאטרון ה"בַּרביקן" לונדון ניתן לראות כיתות של תלמידי public schools המובלים לראות הפקה של ה-Royal Shakespeare’s Company, בהנחה שבכל גיל יכול אדם ליהנות משייקספיר לפי ערכו ולפי המִטען שהוא מביא אתו מִבַּית. ואצלנו – גם ילדים בני שנתיים יכולים ליהנות משירים כמו "נַד-נֵד" ו"רוץ בן סוסי" עוד לפני שהוריהם יוכלו להבין שמץ מן העושר הסמנטי המסתתר מאחורי המילים ה"פשוטות" האלה.

  • שניהם היו אנשי עבודה שהתמידו במלאכתם. לא ערכו סיורים רבים ברחבי העולם, אך לא אחת נעדרו מביתם ומנשותיהם לתקופות ארוכות.

  • ביאליק התקרב לחצרו של אחד-העם, גדול אנשי הרוח של הדור, ושייקספיר – לחצר המלוכה באמצעות ידידתו אמיליה בסאנו. שניהם התקרבו אל מוקדי הכוח וההשפעה, וקִרבה זו עזרה להם כמובן בראשית דרכם.

  • שניהם הצטיינו בכל מה שעשו (ביאליק שלח ידו בשירה, לרבות פזמונאוּת ושירי ילדים, בסיפורת, אגדה, מסות, נאומים, עריכה, חקר הטקסט, מפעלי תרבות למען הקהל הרחב כמו "עונג שבת", עסקנות מוניציפלית, ועוד). שייקספיר כתב שירים ארוכים וסונטות, מחזות מכל הסוגים, החזיק תאטרון. ממש לה ברור איך מצא זמן לכתוב את יצירותיו.

  • שניהם טבעו מימרות שנשארו חלק מהלקסיקון של כל הדורות שבאו אחריהם. שייקספיר כתב:

    • All the world’s a stage. (כטוב בעיניכם)

    • Beware the Ides of March. (יוליוס קיסר)

    • All that glisters is not gold. (הסוחר מוונציה)

    • To be or not to be. (המלט)

    • A man can die but once. ( (הנרי הרביעי

ביאליק הוריש לדורות הבאים מטבעות לשון רבות שנכנסו ל"ארון הספרים העברי" (גם הצירוף "ארון הספרים" כמטפורה לכל נכסי התרבות של העם, הוא מטבע-לשון שטבע הוא עצמו בשיריו ובסיפוריו). נמנה אחדות מהן:

  • מַה־זֹּאת אַהֲבָה?

  • רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקֹצֶר יֶדְכֶם;

  • אָכֵן חָצִיר הָעָם;

  • בֵּית הַיּוֹצֵר לְנִשְׁמַת הָאֻמָּה;

  • נקמת ילד קטן לא ברא השטן

  • לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן־הַהֶפְקֵר;

  • בְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת-הַחַיִּים.

  • שניהם הטמינו את שמם ביצירתם – ביאליק כתב על גיבורו נֹח [נחמן חיים], והשם "בן סוסי" משיר הילדים הידוע הוא שמו של אחד המרגלים מימי יהושע. ביאליק השתמש בשם זה כי גם את שמו הוא פירש כאנגרם של שם אחד המרגלים (נחבי בן ופסי – נחמן חיים ביאליק בן יוסף). שייקספיר שילב את שמו בתרגום התנ"ך של המלך ג'ימס. החוקרים טוענים שהוא תרגם את מזמור מ"ו (46) כשמלאו לו ב-1610 ארבעים ושש שנים. אם סופרים 46 מילים מהתחלת המזמור נפגשים במילה "shake", ואם סופרים 46 מילים מסוף המזמור, מקבלים את המילה "spear". תעוזה גדולה נדרשה לו להכניס את שמו לתנ"ך, ולוּ גילו זאת "בזמן אמת" אפשר שהיו עורפים את ראשו.

  • שני סופרים הענק האלה הצליחו גם בעולם הרוח וגם בעולם החומר: שניהם הקימו להם ולמשפחתם בית מידות, אך על מצבתם הם ביקשו שייחרתו מילים ספורות בלשון המעטה.

  • שניהם לא הותירו דורות המשך. ביאליק היה ערירי, ולשייקספיר נולדו בן ושתי בנות: הבן הַמְנֶט נפטר בילדותו, הבת סוזנה ילדה בת אחת, אליזבת, שנישאה פעמיים, אך נשארה ערירית. הבת ג'ודית ילדה שלושה בנים שמתו לפני שנישאו והעמידו משפחה.

  • שניהם השפיעו על אין-ספור יוצרים אחרים, והיצירות שלהם חיות ומצוטטות עד עצם היום הזה. נודעה להם השפעה עצומה הן ברֶפּוּבליקה הספרותית והן בתרבות הלאומית ובתרבות העממית, והיא אינה מתפוגגת.

  • שניהם ייחסו חשיבות עליונה לרוח האדם. שייקספיר ידוע במשפטיו האקזיסטנציאליים הנצחיים שלו, כדוגמת: "להיות או לא להיות? זו השאלה", או: "אנו יודעים מה אנחנו, אך איננו יודעים מה היינו יכולים להיות". ביאליק אמר שאת הספינה [את העולם; את ההיסטוריה] דוחפת הרוח, שאותה אין רואים כלל, ולא הסמרטוטים התלויים על ראש התורן".

ההבדל הגדול בין השניים הוא שביאליק כתב בשפה נידחת, שפתו של עם קטן, שלפעמים נדמה שהוא עושה כל מאמץ להתנתק מן העולם ולהישאר "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן". לעומת זאת, שפתו של שייקספיר הפכה לשפה בינלאומית (היא לא הייתה שפה בינלאומית בתקופה האליזבתנית).


שייקספיר כתב הרבה וביאליק – עקב תנאי חייו, המלחמות, המהפכות ואילוצי הנדודים – כתב לכאורה מעט, אך צריך למוֹד את יצירתו כמכפלה של השטח הנגלה והמעמקים הסמויים מן העין, ואז התוצאה המתקבלת גדולה פי כמה מזו של סופרים שכָּתבו בלי-סוף. לאמִתו של דבר, התוצאה היא אין-סופית. היא עולה על זו של כל סופר עברי שכָּתב לפניו או אחריו, ואפשר שהיא עולה על זו של רבים מגדולי הספרות בעולם כולו.

Comments


bottom of page